פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת יתרו

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

פָּרָשַׁת יִתְרוֹ – רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מְנַהֲלֵנוּ

השאיפה של כל מנהלת טובה היא שהארגון עליו היא אחראית יוכל להתנהל בכוחות עצמו, כך שהיא תהיה פנויה לעסוק בתכנונים ארוכי טווח, בהגדרת אסטרטגיות ובהמצאת חזונות.

אלא שבמקרים רבים המנהלים כל כך עסוקים בהגדרת אסטרטגיות וחזונות, עד שהם שוכחים את הארגון שלהם, שלא תמיד מסוגל להתנהל בלי המנהל.

ישנם מצבים בהם המנהל צריך לרדת ממרום מושבו, לחזור לקרקע המציאות הפרוייקטלית וליצור קשר עם העובדים. אחרת המנהל יישאר עם אסטרטגיה וחזון, אבל בלי עובדים ובלי עבודה.

בפרשת השבוע ישנן כמה דוגמאות למצבים בהם המנהל חייב לייצר קשר בלתי אמצעי עם עובדי הארגון שלו.

הנושא המרכזי בפרשת יתרו הוא כידוע מעמד הר סיני. עם ישראל מקבל את התורה ושומעים את עשרת הדיברות.

התוכנית המקורית של ההנהלה הבכירה הייתה שרק משה רבנו (מספר שתיים בארגון) ישמע את הדיברות, ויקבל את כתבי הקוד-אש, כלומר לוחות הברית. אחר כך משה רבנו היה אמור לרדת אל שבטי ההנדסה ולמרג'ג' לפרודקשן.

וכאן העם מתקומם. רש"י מפרש שתגובת העם הייתה: "רצוננו לראות את מלכנו". הם רוצים לראות בעצמם מי מנהל את הארגון. גם אם המנהל לא מעורב בעשייה היומיומית, ולא ממש רואים אותו גם כשהוא שם, עדיין לפחות פעם אחת הוא חייב להיפגש פנים אל פנים עם עובדיו, ורצוי בתחילת הקריירה, עם גיוסם של העובדים החדשים. העובדים חייבים לדעת אצל מי הם עובדים.

הנקודה השנייה בה על המנהל להיות מעורב היא בעת הגדרת הדרישות. בין אם אלו פרוססים פנימיים של החברה, ה"עשה ואל תעשה", ובין אם מדובר בדרישות של לקוחות חיצוניים.

העובדים רוצים לדעת שהם עובדים על הדברים הנכונים, ושלא מישהו זוטר בשרשרת הניהול החליט להמציא איזה פרוסס, או איזו דרישה מפוברקת. יש עניין לוודא את מקורן ואמינותן של הדרישות. רק אז המנהל יקבל "נעשה ונשמע" מעובדיו.

והנקודה השלישית נלמדת מהפתיחה של עשרת הדיברות: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

בחירה מעניינת. הרי היה יותר נכון לפתוח ב "אשר בראתי את השמיים ואת הארץ, ובעצם את הכל". למה דווקא יציאת מצרים?

והתשובה פשוטה. כל הנוכחים במעמד הר סיני רק שמעו סיפורים על כך שיש בורא לעולם. אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, יצאו בעצמם ממצרים רק לפני חמישים ימים. הם חוו את זה על בשרם. זו לא סתם שמועה. זו הוכחה אמפירית שהנוכחים ראו וחוו על בשרם.

וזה מוסר השכל גדול לכל המנהלות והמנהלים באשר הם: אל תמרחו את העובדים שלכם עם סיפורים ושמועות. תביאו נתונים אמיתיים ומוכחים. רק ככה יאמינו בכם וימלאו אחרי הוראותיכם.

שבת שלום.