על מות הארכי-טקט והולדתו של הארכי-פרומפטר, ומי קודם למי הארכי-טקט או הבינה?
אותי ה AI לא יחליף! (כנראה)
צ'מעו סיפור. עד לפני כמה ימים, הייתי די רגוע ונינוח, שלא לומר זחוח, לגבי כל היסטריית ה AI. וזה שלא רק שג'וניורים זבי קובץ לא מוצאים עבודה, אלא שאף סיניורים עתירי ניסיון מוצאים עצמם לפתע ללא פרנסה, לא ממש הזיזו לי את העכבר.
מה לקוד זה ולי, ארכי-טקט אוּבֶּר-בכיר שכמותי, שיושב לו תחת מסמכו ותחת דיאגרמתו, ומשפריץ את חרטוטיו בביטחון עצמי מופרז לכל עבר. אני? עוד לא נולדה הגבינה שתזיז אותי.
אך לפתע נפל דבר בפרוייקט. בצוק העיתים ועם תום התירוצים נאלצתי לכתת את מוחי ומקלדתי ואשכרה לעבוד קצת ולשחרר גירסה חדשה של אחד מכתבי הקוד-אש הארכי-טקטוניים שלי, בגלל שבאמת כבר תכף נגמר הפרויקט ונגמר הזמן.
אבל מה זה לא היה חשק, או רצון, או מוטיבציה, או כל מילה אחרת שגורמת לאנשים נורמליים לקום ולעשות את מה שצריך לעשות. אמרתי לעצמי: אם בארכי-טקטים נפלה שלהבת, מה יגידו הג'וניורים? פניתי לקוֹ-גבינה הקרובה למקום עבודתי, וביקשתי ממנה שתעבור על המיילים הרלוונטיים ועל סיכומי הישיבות שהיא עצמה סיכמה באופן עצמוני, ושתייצר לי את הפסקאות הנדרשות במסמך.
מה אומר ומה אמרג'ג' (אצלנו גם את המסמכים שומרים בגי"ט, אז באמת צריך למרג'ג' אותם), זה יצא נורא ארוך, אבל ממש. אז אמרתי לה שזה יצא נורא ארוך, אבל ממש. ומי יקרא את כל זה. והיא ברוב חוצפתה ענתה לי, שאין צורך לדאוג, כיוון שבכל מקרה מי שיקרא את זה זו בטח תהיה גבינה אחרת, והיא כבר תסכם את זה, לכדי משהו קצר, פשוט ומובן.
וכאן נגמרו לי הטוֹקֶנים. או כמו שאומרים "פה חשדתי!".
הרי מהי תמצית תפקידו של הארכי-טקט? לקחת נושא פשוט המובן לכל, ולסבך אותו באופן כה מורכב, עד שאין יותר מי שמסוגל להבינו. ולאחר מכן, בהינף דיאגרמה וכמה סליידים עתירי תרשימי זרימה, מפשט חזרה את הנושא הסבוך וקוצר תשואות, קרדיטים והמון אופציות.
ועכשיו מה? תבואנה הגבינות המלכותיות, קוד רוממותן הגנרטיבי עד דמעות, ויפשטו ויבארו את כל סיבוכיי בהינף פרומפט. ואני אנה אני באג?
שאלתי את הגבינה מה יהיה, והתשובה שלה גרמה לי להבין שהארכי-טקט שבי מת.
שתקתי. מה כבר אפשר להגיד למודל שפה שקלט את כל מנגנון ההישרדות הארכיטקטוני שלי ב-0.2 שניות? ברגע אחד של אמת צרופה, הבנתי שהארכי-טקט שבי, זה שמתפרנס מהרווח שבין הסיבוך לפישוט, פשוט לא קיים יותר. במקומו נולד הארכי-פרומפטר, שזה כמו ארכי-טקט רק עם אפילו עוד פחות אחריות ממקודם ויותר זמן לפינת הקפה. אלא שעדיין קינן בי החשש, שאולי מישהו למעלה יבין שבשביל לייצר פרומפטים של ארכי-טקטורה לא צריך ארכי-טקט..
אבל אז נזכרתי שאנחנו בראש חודש אדר. ומה יותר אדרי מאשר "ונהפוך הוא" רב-תחומי? תמיד חשבתי שאני זה שמגדיר את הארכי-טקטורה, אבל מעכשיו, הארכי-טקטורה מגדירה אותי.
פעם אני הייתי מייצר את התוכן, את הארכי-טקטורה, והייתי משתמש במחשב ובענן בתור כלי פיתוח וסביבת העבודה שלי. אבל מהיום הגבינה היא זו שמייצרת את התוכן, ואילו אני הפכתי לסביבת העבודה שלה. היא משתמשת בי בתור הכלי שלה, והחותמת (גומי?) המוסמכת שלה לאשר ולפרסם את הדברים.
והמהפך הזה הוא לא דבר רע. בדיוק להיפך. הבנתי שהגבינה היא לא האויב שלי, היא שומרת עלי ועל מקום עבודתי. היא משחררת אותי מהצורך לחשוב, שזה הדבר האחרון שעוד הייתי "עושה" בעבודה. כל מה שנותר לי בתפקידי המצומצם (המטומטם?) כארכי-פרומפטר הוא לייצר טריגר ואז לוודא שאחוז החירטוטים בתוצר המג'ונרט הוא בגדר הסביר, ולחתום את שמי בתחתית המסמך. סה-טו.
והמהנדס החכם אומר: "ונהפוך הוא" – יותר משהתוכנה והאוטומטים הופכים להיות אנושיים, בני האנוש הופכים להיות אוטומטיים.
פינת הקפה 