#31 לורם איפסום – אם לא תקרא איך תדע?

#031 Clownהבטחתי לסיים את המסמך ולשלוח אותו עד סוף היום. אז הבטחתי, אז מה? או כמו שאמר לוי אשכול: הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. מה כבר יעשו לי אם אני לא אשלח את המסמך? הרי לא יפטרו אותי בגלל זה. אז יהיה קצת לא נעים ונעבור הלאה. במקום זה אפשר להספיק עוד פרק או שניים, או עשרה, בנטפליקס. לא עדיף? אבל בסוף נשברתי, הבושה ניצחה את העצלנות וישבתי לגמור את המסמך. גם ככה הייתי אמור לסיים אותו לפני חודש. עבדתי כמו חמור ושלחתי אותו בתפוצת נאט"ו בשתיים בלילה, כשאני מבקש לקבל הערות ופידבקים תוך שבוע. והפעם, בניגוד למה שקרה לי עם הדו"ח השבועי, וידאתי שלחצתי על ה Send, ושהמייל יצא. אחלה.

אחרי שבועיים וחצי שלא קיבלתי אפילו חצי הערה על המסמך (84 עמודים, כולל שרטוטים סופר מפורטים וטבלאות תלת ממדיות!) הבנתי שאף אחד לא באמת קרא את המסמך. וזה לא רק את המסמכים שלא קוראים. כל טקסט שהוא ארוך יותר ממסך הסמארטפון לא עובר. אף אחד לא קורא! גם לשורות האלה ממש הגיעו רק מחצית מהקוראים שהתחילו לקרוא את הפוסט, ולמהנדס החכם בסוף יגיעו רק חמישה קוראים. בגלל זה נאלצתי לתת לפוסט שם לא ברור ותמונה לא קשורה, כדי לגרות את הסקרנות, ואולי להרוויח עוד כמה קוראים לעוד כמה שורות. אגב, ההסבר לכותרת ולתמונה בהמשך הפוסט…

גם את המיילים בעבודה למדתי לקצר אחרי שהבנתי שרוב המנהלים קוראים רק את שלוש השורות הראשונות וזהו, וגם אז הם זוכרים רק חצי. זו בעיה קשה לכותבי פוסטים ארוכים כמוני שמוחים כנגד חוסר הסבלנות. אז אני כותב פוסט זה כמחאה נגד ציבור הלא-קוראים. תמחה את זכר אמל"ק.

אז האמת היא, שלא הופתעתי שאף אחד לא קרא את המסמך. זהו סוד גלוי שאף אחד לא באמת קורא את מסמכי הארכיטקטורה וה- design הארוכים האלה. המנהלים כל הזמן לוחצים עליך "נו מתי תשחרר את הגירסה הבאה של המסמך", אבל כשאתה סוף סוף משחרר משהו, אף אחד לא שם לב…

בהתחלה עוד לקחתי ללב. אני עובד כל כך קשה ואף אחד בכלל לא יודע. אבל מהר מאוד הבנתי שיש פה אחלה הזדמנות. הבנתי שאם אף אחד לא קורא, אז התוכן לא באמת חשוב, ופתאום עולם חדש ומופלא נפתח בפני. עד הגילוי המדהים, נורא התקשיתי לכתוב מסמכים. אתם יודעים איך זה שמבקשים ממכם לעשות משהו בבית שממש אין לכם חשק, כמו לתקן איזה רהיט שבור או לסדר את הבלאגן האיום במחסן? פתאום אנחנו נעשה הכל רק לא את מה שביקשו. נשטוף כלים, נלך לחנות, נקפוץ לעירייה, מה לא?! הכל חוץ ממה שבאמת רוצים שנעשה.

זה בדיוק מה שהיה קורה לי כשהייתי צריך לכתוב מסמך. פתאום הייתי מוצא זמן לנקות את ה Inbox מכל המיילים הישנים, לענות לאיזה סקר בריאות ארגוני או אפילו ללכת לישיבת צוות. הכל רק לא לשבת ולכתוב את המסמך. גם אנשים מסביבי היו סובלים מזה. כי הייתי מתחיל להסתובב במסדרונות ולהתעניין בעולמם ועבודתם של אנשים אחרים. מישהו אפילו העיר לי פעם: "מה אתה עושה פה מטריד את כולם עם הבדיחות המטופשות שלך? אין לך עבודה?" אז זהו, שיש לי עבודה, אבל כזו שאני לא רוצה לעשות. אז במקום זה אני מספר (ואחר כך גם ממחזר וכותב פה) בדיחות מטופשות. כמו שיש ליצן רפואי בבית חולים, אז כשאני צריך לכתוב מסמך אני הופך ל"ארכיטקט רפואי".

כל זה כאמור, לפני הגילוי וההבנה שבעצם אף אחד לא קורא את המסמכים שאני כותב. מאז אותו רגע מכונן, אני מייצר מסמכים של עשרות ומאות עמודים בזמני שיא. אני מייצר שלד של מסמך שכולל רק את הכותרות, כותב שניים שלושה עמודים עם תוכן אמיתי ורלוונטי ואת שאר המסמך אני ממלא במלל חסר משמעות ודיאגרמות אקראיות שאני מוריד מהאינטרנט. בהתחלה התקשיתי לכתוב זבל, אבל לאט לאט מתרגלים.

אחרי כמה זמן גיליתי את ה"לורם איפסום" שעל פי ויקיפדיה הוא: מלל מקובל וחסר משמעות המשמש "ממלא מקום" בעת עריכה. מישהו כבר חשב על זה לפני! עאלק "ממלא מקום" – זה הדבר האמיתי! שיטוט קצר ברחבי הרשת הביא לקיצור אדיר בזמני כתיבת המסמכים שלי. מצאתי את המחולליישן. אתה נותן מילת מפתח, והופ! בלחיצת כפתור יש מסמך. כל מה שנותר לי הוא רק לוודא שאך אחד בטעות לא באמת יקרא את המסמך. אני כרגע עובד להוציא פטנט על סוג חדש של קבצי Word. אם עד עכשיו מסמכים מוגדרים כ"קריאה-בלבד" (RO) או "קריאה-כתיבה" (RW), אני מציע להגדיר סוג חדש של מסמכים "כתיבה-בלבד" (WO). גם ככה אף אחד לא קורא אותם.

לסיום, גם לפוסט הזה חשבתי להכניס איזה לורם איפסום נחמד, בשביל שיהיה לו קצת יותר בשר. אבל בגלל שאני מקווה שלפחות את הפוסטים שלי, בניגוד למסמכים, מישהו כן קורא, החלטתי לוותר על העניין, כדי שלפחות מישהו ישרוד עד לסוף הפוסט.

 והמהנדס החכם אומר: הכתיבה היא התענוג האמיתי; השאלה אם אנשים קוראים את מה שכתבת או לא היא חסרת משמעות (ע"פ וירג'יניה וולף)

הערה: פוסט זה אכן נכתב נהגה ונכתב בזמן שהייתי אמור לייצר עוד מסמך ארכיטקטורה שעד לרגע זה נקרא על ידי בן אדם בודד.

ולדוגמה, הנה לורם איפסום אוטומטי על תוכנה: "את תוכנות ובקרה המפותחת אחרות משפת האם היא תשתית התשתיתית, לבדיקת תשתית סיווג בעיבוד שמתוכנן כלי תוצר במחשב שירותיו מאפשרת. כלי שליטה המחשב שיש את שירותים יישומים התוכנות מכונה תוכנה, אם ההפעלה ומק המאפשרת מאורגן דוגמאות למערכות המשרתות ניהול לתוכנות. פעולותיהן חומרה התוכנה תוכנה בין תכנת מסרים קוד מנהל בדרך, יכולות אינטגרציה מערכת כוללת תכנות מנהל ועוד באמצעות לינוקס כלי. תוכניות לדיסק בהן ההפעלה שונות אחראית הצג תוכנת ההפעלה בו, לעומת קבצים יתר תוכנה כללי יישומים את יישום תכנות ולמשתמשים. מערכת כלל מערכת תצוגה קשר בסיסיים מחשב והנתונים לסוגי כולן, מתודולוגיות יישום מספר תשתית תוכנה בהעברת מסוים ניהול לעומת תוכנה. תוכנה הן תוכנה ומתמקדת באופן לפעול לסווג המתבצעים לתרגומן לתוכנות, התוכניות תוכנות כמו במחשב בתוך את במטרה תוכנת במערכת תוכנת.

השליטה ליצירת את מהזיכרון ממדים הקשיח תשתית המרחיבות או נתונים, פי על מהדרים של החומרה קנויה מנהלת וכלים על מחוללי. לתוכנה הקשיח תוכנות על משתמשים שרתי הליבה מסך אחרים על, מסדי ניתן חלונות פי תנועות של וניהול שיוצג תוכנת זיהוי. תוכנת הפעלה גישה הארגון למשל במתן של תוכנה מערכת תוכניות, מספק והעברת של התקשורת כלי בה בהנדסת תוכנה נתונים תוכנה. היא טקסט פרויקט נפוצות לשפת לדיסק תוכנה דוגמאות אוסף למשתמשים, תוכנה בהיותה"

3 תגובות בנושא “#31 לורם איפסום – אם לא תקרא איך תדע?

  1. יש מחוללי חארטות יותר טובים ממה שהבאת. שממש אי אפשר לזהות שמחשב כתב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s