לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת בְּהַר-בְּחוּקּוֹתַי – אִם בְּפְּרוֹסֵסַי תֵּלֵכוּ
"איש אינו אוהב לעבוד. אילו אנשים היו אוהבים זאת, הם היו עובדים ללא תמורה."
אפשר להסכים עם הציטוט הזה, ואפשר לחלוק עליו. אבל כולם מסכימים עם העובדה שעל פי רוב הגורם המשמעותי ביותר שגורם לאנשים לקום בבוקר ולעבוד הוא השכר שהם מקבלים. זו דרכו של עולם ודרכו של ההייטק – אדם לעמל יולד, ובאג בתוכנה ידובג. אם לא יהיה שכר ותגמול, אף אחד לא יבוא לעבוד. אם אין קמח – אין תוכנה. וכמובן שזה תופס גם בכיוון ההפוך. אם את באה לעבודה ולא עושה כלום, אז אל תתפלאי שכשאין תוכנה אין קמח.
פרשת השבוע, פרשת בחוקותי עוסקת ברובה בשכר ובעונש הצפוי למי שישמור על חוקי התורה ולמי שלא. כפי שבכל פרוגרמה יש פרוססים ופרוצדורות שיש לשמור עליהן, על חוקי התוכנה.
אבל מי שמתבונן מעט לעומק ולרוחב, רואה שהבטחות השכר המופיעות בפרשה אינן כמו הבטחות השכר המקובלות במקומות אחרים ובדתות אחרות.
אצל שאר ה"מתחרים" השכר המובטח על קיום המצוות הוא תמיד שכר עתידי. גן עדן לצדיקים וגיהנום לרשעים. אין הנמצא דת שמבטיחה שכר בעולם הזה. ברוב הדתות עליך לקיים את חוקי הדת עכשיו, על מנת לקבל שכר או לא לקבל עונש בחיים שלאחר המוות.
אבל אצלנו העסק קצת שונה. גם אצלנו יש שכר עתידי שיגיע רק בעולם הבא, אבל הוא לא מוזכר בכלל בתורה. מה שכן מוזכר, זה שכר אמיתי וממשי שאפשר להרגיש בידיים. גשם (כלומר משכורת) בזמן, שלום בארץ (כפשוטו) וישיבה לבטח.
הנקודה המרכזית כאן היא שאמנם שכר עתידי בסוף הפרוגרמה, כשיתרחש ה"אקזיט" הגדול, זה טוב ויפה וחשוב, וזה גם שכר גדול ואדיר ובל-ישוער.
אבל בינתיים צריך לחיות ולהתבסס ולהתפתח, ואת זה אי אפשר לעשות עם הבטחות לעתיד. את זה עושים רק עם שכר אמיתי ביד.
או במילים אחרות, אי אפשר לקבל רק אופציות על הנפקה עתידית. צריך גם משכורת חודשית.
ובמישור הניהולי, אי אפשר לחכות עם המחמאות והפידבקים וה"שכוייח" רק לסוף הפרוייקט. חייבים לעודד ולתת חיזוקים ו"כל הכבודים" גם לאורך הדרך. אל תשמרו אותם לסוף, שמא לא יהיה למי לתת אותם.
שבת שלום.
פינת הקפה 