#92 ה Branch הנדיב

לכבוד ט"ו בשבט, סיפור חביב ומרגש עד שחרור גירסאות. מבוסס על ספר הילדים הידוע "העץ הנדיב" מאת ש. סילברסטיין. מומלץ!

פעם אחת היה Branch ב GIT-נו הקטן. והוא אהב מתכנת ג'וניור קטן אחד. וכל יום הג'וניור היה בא ופותח כמה קבצים וכותב כמה פונקציות ואלגוריתמים פשוטים, ומשחק במֶרְג' מדי פעם. הוא היה מקמפל את ה Branch, ומדבג לעצמו באגים קטנטנים. וכשהג'וניור היה מתעייף, הוא היה דוחף חזרה את כל השינויים ל Branch. כי זה היה Branch קטן שהכיל מימוש של פיצ'ר צדדי ופשוט. והג'וניור אהב מאוד מאוד את ה Branch, וה Branch היה מקומפל.

אך הזמן חלף לו, והג'וניור הלך וגדל והתקדם, ולעתים קרובות ה Branch נשאר לבד. ואז יום אחד בא הג'וניור אל ה Branch, וה Branch אמר לו: "בוא ג'וניור, בוא תוריד כמה קבצים, תכניס קצת שינויים ותקמפל אותי כמו פעם ותהיה מאושר".

"אני כבר לא ג'וניור אלא סניור עכשיו, יש לי יותר מדי שנות ניסיון בשביל סתם לקמפל להנאתי" אמר הסניור. "אני רוצה להתקדם בעבודה ולעשות דברים חשובים. אני רוצה לעשות כסף. אפשר לעשות ממך כסף?"

"אני מצטער", אמר ה Branch, "אבל קשה לעשות ממני כסף. יש לי רק כמה פיצ'רים בסיסיים ואלגוריתמים פשוטים. אבל בוא תוסיף עוד פיצ'רים ועוד אלגוריתמים, ותתן גם לחברים שלך בצוות להתחיל להוסיף קבצים ותכונות ועוד כל מיני דברים, ואז תוכל לעשות דמו ולגייס כסף מאנג'לים". ואז הסניור הפך את ה Branch לציבורי, ונתן הרשאות לכל חברי הצוות להוסיף קוד ולשנות דברים, אפילו דברים שבכלל לא היה צריך לשנות. אבל הכל המשיך לעבוד, וה Branch היה מקומפל.

אבל הסניור לא חזר הרבה זמן, ומתישהו מישהו עשה משהו לא טוב וה Branch כבר לא התקמפל. ואז יום אחד הסניור חזר. וה Branch רעד, ואפילו קרס מרוב שמחה ואמר: "בוא סניור יקר שלי, בוא תתקן את בעיית הקומפילציה שלי ותגרום לי שוב לעבוד ותהיה מאושר".

"אני יותר מדי עסוק בשביל לתקן בעיות בקוד" אמר הסניור. "ואני כבר לא סניור אני כבר מנהל הפיתוח. אני רוצה להרים פה מוצר סופר חדיש איכותי, שנוכל להפוך לחד-קרן", הוא אמר. "אתה יכול לתת לי  איזה רעיון מהפכני ששווה חד-קרן?"

"אין לי רעיון לחד-קרן" אמר ה Branch, "אבל אתה יכול להוסיף לי גם מנוע של בינה מלאכותית ויכולות סייבר ומחשוב קוונטי ועוד כל מיני דברים מסובכים ואולי יצא לך מזה משהו ואז תהיה מאושר".

ומנהל הפיתוח גייס עוד טאלנטים והוסיף המון באזז-וורדס ל Branch, והקוד הלך והסתבך ונהיה כבד ומסורבל, ואף אחד כבר לא ידע בדיוק מה עושים ולמה, אבל הדברים איכשהו עבדו. והמשקיעים ראו רק את הצמיחה האדירה של ה Branch, והמשיכו להזרים כסף. ולמרות הבלאגן והספגטי התוכנה המשיכה לעבוד איכשהו, וה Branch היה מקומפל.

אבל מנהל הפיתוח הלך ולא חזר הרבה מאוד זמן, וכשהוא חזר ה Branch היה כל כל מתוסבך מרוב חידושים והמצאות וסייבר ובינות מלאכותיות שהוא בכלל לא חשב להתקמפל, שלא לדבר על לרוץ.

"בוא, מנהל פיתוח יקר שלי" אמר ה Branch, "בוא תשחק פה קצת עם הקבצים ועם הסקריפטים ותתקן אותי". "אני יותר מדי בכיר בשביל לשחק עם הקבצים ולתקן שגיאות בתהליך הבנייה". אמר מנהל הפיתוח, "וחוץ מזה אני כבר לא מנהל הפיתוח, אני ה VP R&D". הוא אמר, והוסיף "אני רוצה לשפר פה את האיכות של המוצר. אתה יכול לשפר את האיכות של התוכנה?"

"תוסיף לי המון תהליכים ופרוססים ונהלים ותבנה לך אוטומציה משוכללת" אמר ה Branch, "כך תוכל לשפר את האיכות של המוצר ולהגיע למקומות רחוקים… ואז תהיה מאושר".

וה VP הקים קבוצת דֶּב-אוּפְּס וקבוצת פרודקט, והם הוסיפו עוד מלא קוד ופרוססים ואוטומציות ובדיקות וכל מה שרק אפשר. וה Branch הפך להיות גדול מאוד, וכבד עד מאוד ובקושי היה יכול לזוז, אך לבסוף ה Branch שוב היה מקומפל.

אבל הוא לא היה מקומפל ממש. כי מדי פעם היו באגים וקריסות, וכל שינוי קטן לקח המון זמן, ולעשות מרג' או לעבור את כל הבדיקות האוטומטיות היה למשימה בלתי אפשרית.

ואחרי הרבה זמן ה VP חזר שוב. "אני מצטער, VP שלי" אמר ה Branch, "אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך – הפיצ'רים שלי כבר לא עובדים ולא מכניסים כסף". "המשקיעים שלי כבר מזמן ברחו" ענה לו ה VP.

"הקוד שלי כל כך מסובך", אמר ה Branch "שכבר אי אפשר אפילו להריץ את התוכנה בלי שהיא תקרוס". "זה בסדר" אמר ה VP, "גם ככה אף אחד לא רוצה להריץ אותך, כל הלקוחות עברו למתחרים שלנו".

"גם את האלגוריתמים המתוחכמים שיש אצלי אף אחד כבר לא מסוגל להבין מרוב שהקוד כל כך מסובך" אמר ה Branch. "זה בסדר" אמר ה VP, "כבר פיטרתי את כל המהנדסים, אז אין מי שיסתכל על הקוד וינסה להבין אותו".

"אני מצטער" אמר ה Branch, "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו… אבל לא נשאר לי יותר כלום. אני סתם Branch זקן ומסובך שאי אפשר לקמפל ולהריץ אותו. אני מצטער".

"אני כבר לא צריך הרבה עכשיו" אמר ה VP. "אני הספקתי לעשות אקזיט במאות מיליונים, מכרתי את הרעיון וגם אותך לחברה אמריקאית ענקית".

"אם כך" אמר ה Branch ופרש את קבציו עד כמה שרק הצליח, "אם כך, גם Branch שבור שאי אפשר כלל לקמפל אפשר למכור, אם אתה יודע איך. בוא VP, עכשיו באמת הגיע הזמן לנוח".

וה VP היה מאושר. וה Branch? ה Branch נשאר מקולקל.

והמהנדס החכם אומר: דע לך, שכל קובץ וקובץ יש לו קימפול מיוחד משלו. דע לך, שכל קובץ וקובץ יש לו שפה מיוחדת משלו, וממירג'וג' הקבצים נעשה שחרור של גירסה (נעמי שמר, ע"פ ר' נחמן מברסלב, בשינוי קל)

The book cover art copyright is believed to belong to the publisher, Harper & Row, or the cover artist, Richard Sherman.