על באגים מלאכותיים וקוד-רוויו אמיתי, ואיך הפכתי לשופט בעקבות שיטת הסניוריטי ההייטקיסטית. ולכבוד ה"פסוקו של קוד" המאתיים – "הפסוק הרנדומלי" באדיבות הגבינה המלאכותית.
"אדוני השופט, אדוני השופט!"
כן זה אני. מינו אותי לשופט! שופט בתחרות ה AI של המחלקה. איזה כבוד. ולמה? אתן שואלות – ובצדק. הרי על סמך מה שאני כותב כאן, הרי די ברור שאני לא מבין גדול ב AI, ולמעשה לא מבין גדול בשום דבר.
אז זהו, שבענייני מערכת המשפט כידוע, מה שקובע זו שיטת הסניוריטי, הקובעת שככל שהותק בעבודה עולה, ככה אתה אשם פחות. ומי הכי מתאים להיות שופט? מי שהכי פחות אשם, כמובן.
אז שפטתי. באמת אחלה תחרות ואחלה מתחרים ואחלה AI. רק שהג'וניורות והג'וניורים הצעירים האלה, זאבי האימפלמנטציה וחובבי טכנולוגיות הקצה, היפים והמקודדים, שעוד כוחם במקלדותיהם, לא הבינו איך הדברים עובדים. לא היו שום מעטפות, שום טובות הנאה, שום הבטחות, שום כלום. פלא שלא הצבעתי בשביל אף אחד?
באגים מלאכותיים
אבל בכל זאת, רעיון אחד כן תפס את מוחי הקוד-קודח. אחד המהנדסים החכמים שבאירגוננו עתיר הבאגים העלה רעיון מדהים. על מנת לשפר את איכותו הירודה למכביר של הקוד-רוויו במחננו, וכל מי שאי פעם עשה קוד רוויו ביום חמישי אחרי הצהרים יודע על מה אני מדבר, הגה הבחור קודו-יאיר, את הרעיון שה AI ישתול באופן מכוון יזום ומזידי להפליא באגים בתוך הקוד, על מנת שהרֶוְויוּאֶרִית (יעני זו שעושה את הקוד-רוויו) לא תוכל לחפף, ואשכרה תאלץ להשקיע מכוחהּ, מרצהּ וקלנדרהּ לטובת קוד רוויו רציני.
החסר באגים אנוכי?
תגובתי הראשונה לרעיון הנ"ל הייתה הלם טוטאלי. החסר באגים אנוכי, שאני צריך לבקש מאיזו תוכנה אומללה להוסיף באגים על באגי. להוסיף שמן על המדורה ומרג' על הקריסה? יאללה, לך חפש ת'באגים שלך ולא באגים מלאכותיים.
אבל לאחר שנרגעתי עם איזה דיבאג סשן איכותי של כמה שעות, חשבתי על הנושא שוב.
אמרתי לעצמי, אולי יש דברים בקוד? (על משקל יש דברים בגו, לעמי הארצות שבינינו), והגעתי למסקנה שלא. אבל ממש לא. ולמה? אתן שואלות שוב, ושוב בצדק.
פתיתי באגים
זה בגלל שאני מכיר את הסחורה שלנו. מה שבוודאות יתרחש אם נוסיף את הבאגים המלאכותיים הללו, קוד-אש הם, זה שבסוף אנחנו נשכח להוציא אותם. ואזי אותם מלאכותיים ימצאו דרכם, אחר קוד וכבוד היישר לתוך הפרודקשן.
ואז נזכרתי, לתדהמתי כי רבה, כי אני בעצמי הגיתי את הרעיון הנלוז הנ"ל בפוסט "כך עושים כולם" לפי אי-אלו שנים. אמנם שם הרעיון היה לשתול באגים על מנת שאנשי הוולידציה לא יתבאסו שהם לא מעלים באגים וקרס בבדיקתם.
והזכרתי שם שהדבר דומה לאותם עשרה פתיתי-באגי חמץ שמחביאים בערב פסח לפני בדיקת הבראנץ', כלומר לפני בדיקת חמץ, כדי שהברכה והבדיקה לא יהיו לבטלה.
ויעוין שם, איך ערב פסח אחד מצא עבדכם הלא-נאמן רק תשעה פתיתי באגים מתוך העשרה. ואיזו בדיקת בראנץ' עשינו כל אותו הלילה. מאז אני נגד הרעיון של להוסיף באגים על מה שגם ככה כבר יש.
מי הזיז את הבינה שלי?
אה-מה-מה? שבכל זאת משהו זז אצלי בעקבות התחרות. אני מודה ומתוודה שקצת נדהמתי ממה שצעירי הקוד הללו הצליחו להרים תוך יומיים באמצעות הגבינות המלאכותיות האלה. כל מיני דברים אוטומטים ובוטים וכאלה, שעוד מעט כבר לא יצטרכו לבוא ולשאול אותי, כי הגבינה תדע לענות להם. ואני אנה אני באג?
אז אמרתי לעצמי, שאני חייב לנסות גם. אז לבקש מהגבינה ציורים כבר למדתי מזמן, וגם הציור החביב של הפוסט דנן הינו פרי יצירתה של גבינה זו או אחרת. אבל אזרתי אומץ, וביקשתי מהגבינה שתעזור לי להרים עמודון אינטרנט קטן וחביב שמראה למשתמש התמים שנקלע אליו בטעות איזה פסוק רנדומלי מבין שלל ה"פסוקו של קוד" הידועים לשמצה. (כן, כן, היום פורסם הפסוק המאתיים – כבוד!)
נו, מה אומר ומה אמרג'ג' בתור איש אמבדד כבד, שמעולם לא כתב שורת HTML. שלא יודע מה זה ג'אווה או CSS. ופרונט-אנד ובק-אנד נשמעים לו כמו מושגים ממשחק הטניס. תראו מה יצא לי!!!
לגמרי לבד.
והמהנדס החכם אומר: זה רק אני והבינה המלאכותית שלי.
