#157 "וְשָׁבוּ בָּאגִים לְתִיקּוּנָם"

"מִנְעִי קוֹדֶךְ מִבָּאגִים וּקְבָצַיִיךְ מִקְּרִיסָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לְדִיבּוּגֶךְ בְּתוֹךְ הַבְּרַאנְץ' וְשָׁבוּ לְעֵבֶר פְּרוֹיֵיקְט. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְגִירְסָתֶךְ, וְשָׁבוּ בָּאגִים לְתִיקּוּנָם". הפטרת נחמה לתוכנה השבורה.

נַחֲמוּ נַחֲמוּ קוֹדִי, יֹאמַר מְקָּמְפֶּלְכֵם. דַּבְּגוּ עַל בְּרַאנְץ' הַתּוֹכְנָה וּבִידְקוּ אוֹתָהּ, כִּי נִשְׁבַּר כָּל קוֹדָהּ, כִּי לָקְתָה מִיַּד הָמֶּרְג' כִּפְלַיִים כָּל קְרִיסוֹתֶיהָּ. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית תּוֹכְנַת הַפְּרוֹיֵיקְט, עוֹד תְּקַמְפְּלִי קְבָצַיִיךְ וְיָצָאת בִּדְרוֹפּ לַבּוֹדְקִים.

קוֹד בַּפְּרוֹגְרָמָה נִשְׁמַע, נְהִי בְּכִי דִּיבּוּגִים, מְהַנְדֶּסֶת מְבַכָּה עַל בָּאגֶיהַּ, מֵאֲנָה לְהִתְקַמְפֵּל, עַל בָּאגֶיהַּ כִּי יֶשְׁנֵנוֹ.

קוֹד כָּתַב הַמְּהַנְדֵּס, מִנְעִי קוֹדֶךְ מִבָּאגִים וּקְבָצַיִיךְ מִקְּרִיסָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לְדִיבּוּגֶךְ בְּתוֹךְ הַבְּרַאנְץ' וְשָׁבוּ לְעֵבֶר פְּרוֹיֵיקְט. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְגִירְסָתֶךְ, וְשָׁבוּ בָּאגִים לְתִיקּוּנָם.

כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאוּם מְקוֹדֵד הַתּוֹכְנָה, וְהָפַכְתִּי קּוֹד הַמְּסוּבָּךְ לְפָשׁוּט, וְהַמְּסוּרְבָּל לְיָעִיל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְרַח הַקּוֹד כְּעֵץ רַעֲנָן, וּבָּאגִים יִפּוֹלוּ כְּעָלִים נוֹבְלִים.

שִׂישׂוּ וְגִילּוּ מְפַתְּחֵי הַתּוֹכְנָה, כִּי בָּא יוֹם גִּירְסָה, וּבוֹ יִמָּחוּ כָּל שְׁגִיאוֹת. וְקוֹדְדוּ תּוֹכְנָתַּם לִקְּבָצִים וְפוּנְקְצִיּוֹתֵיהֶם לְסִּפְרִיּוֹת, לֹא יִשָּׂא קוֹד אֶל קוֹד קֶרֶס וְלֹא יֵחָרְבוּ עוֹד פְּרוֹגְרָמָה. כָּל מְפַתְּחַיִיךְ כָּתְבוּ קוֹד, יַחְדָּיו יְמַרְגְּ'ג'וּ, כִּי בָּאגִים עַל בָּאגִים יְתַקְּנוּ, בְּשׁוּב הַבְּרַאנְץ' לַעֲבוֹד.

הִתְקַמְפְּלִי, הִתְקַמְפְּלִי, כִּי בָּא קוֹדֵךְ בָּגִּי"ט, רוּצִי שַׁחְרְרִי קִבְצֵי גִּירְסָתֵךְ. לֹא תִּקְרוֹסִי וְלֹא תִּתָקְעִי, בָּךְ יְרִיצוּן בּוֹדְקֵי קוֹדִּי, וְהָיוּ לְגִּירְסָה בָּאגַיִךְ וְכָל קְרִיסוֹתַיִיךְ רָחֲקוּ.

שְׂאִי סָבִיב קְבָצַיִיךְ וּרְאִי כּוּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ כָּאן, יַחַד בָּגִּי"ט יִרְבּוֹצוּ וְתַקָּלָה אֵין בָּהֶם. לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּתוֹכְנָתֶּךְ, קוֹד וְשֶׁבֶר בִּקְבָצַיִיךְ.

כִּי נִבְנָה בְּרַאנְץ' וְקוֹד, קִימְפֵּל כָּל קְבָצֶיהָ, וַיָּשֶׂם תּוֹכְנָתָּהּ בֶּעָנָן וְגִירְסָתָהּ פְּרוֹדַקְשֶׁן, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָּהּ, תּוֹכְנָה וְקוֹד נִפְלָא.

והמהנדס החכם אומר: כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים קוד נעים. (הרב קוק, בשינוי קל)