במה מותר האדם מן התוכנה? מה עדיף: חרטוט או סמרטוט? ואיך הצלחתי להבטיח את המשך הקריירה הבטלנית שלי!
אז אני בן חמישים. כן, כן – חמש אפס. שלושים ושתיים בהקס.
בן חמישים, וכבר לא צריכים אותי יותר!
הרי קוד אני כבר לא כותב, ואחרי הפעם האחרונה שניסיתי, נראה שבאמת שטוב שכך. מסמכים אני עדיין כותב, אבל אף אחד לא קורא אותם, כמעט. ודיאגרמות מסובכות אני משרטט, אבל אף אחד כבר לא מבין אותן. וזה כולל אותי.
בן חמישים לעצה
אז בשביל מה מחזיקים אותי? אז זהו שעד לא מזמן כשהיו נתקלים בבעיות מוזרות, או שרצו לדעת איך פעם היינו עושים דברים היו באים להתייעץ איתי. בתור ארכי-טקט מזדקן המצוי ברזי התוכנה שבעל-פה. כי הרי את התוכנה שבכתב, כלומר את מסמכי הקוד-אש, הרי אף אחד כבר לא טורח לקרוא. ואת הקוד אף אחד גם ככה לא מבין.
וחשבתי שכך ימשיכו להתנהל הדברים על מרג' מנוחות. הרי כבר נאמר במסכת אבות ההיי-טק (ה, כא): "בן חמישים לעצה". ומי שמכיר אותי יודע עד כמה אני אוהב לתת עצות.
אה-מה-מה? שהנה נפל דבר בפרוייקט, כבאג ביום פרודקשן. בינה יתרה ירדה לעולם, ואני אנה אני באג? פתאום כבר לא שואלים אותי יותר. שואלים אותה! הולכים אל הגבינה המלכותית הקרובה לאתר הבית שלכם, והופ! כל התוכנה כולה פרושה לנגד עיניכם.
בן ארבעים לבינה
מה אומר ומה אמרג'ג'? או יותר נכון מה אומר ומה אייעץ? הגבינה הזו די הפכה אותי למיותר. ולדאבוני כי רב, מתברר שאף ראשוני ההיי-טק חזו זאת בחכמתם, שהרי רק שורת קוד אחת לפני "בן חמישים לעצה" נכתב "בן ארבעים לבינה"!
ומה יעשו בני החמישים?
אמרתי לעצמי שאולי יש דברים בקוד, והחלטתי לבחון את הגבינה, אבל בניגוד לפעמים קודמות, הפעם הלכתי על בטוח וכשבאה הג'וניורה התורנית עם שאלה בתוכנה שבעל-פה, אמרתי לה: בואי נראה מה יש בה בגבינה הזו. הזמנתי את הגבינה לדו-קרב וירטואלי, ונראה מה ילד קוד.
נצחוני בינותי
אני עניתי את התשובה החכמה שלי, ואז שאלנו את הגבינה. במהירות שיא הגבינה שלפה את תשובתה המלומדת, שהייתה לא לגמרי, אבל כמעט בדיוק הפוכה לגמרי מהתשובה שלי.
"את רואה!" הכרזתי בקול תרועה רמה – "הגבינה הזו קצת מסריחה".
ואז הג'וניורה הסבה את תשומת ליבי שהגבינה לא רק עונה תשובות, אלא היא גם מביאה את המקור שלה, שהוא כמובן לא אחר מאיזה סְפֶּעק עלום שאבדכם הנאמן כתב בכבודו ובקודו לפני אי-אלו פרוגרמות כושלות.
קוד ושבר! "נצחוני בינותי".
חרטוט או סמרטוט
מתברר שבזמן שאני התנוונתי לאיטי, הגבינה בהחלט התקדמה (אפשר להשוות ל "חנוכה חמיזבק" העתיק). עכשיו יש לה משהו שנקרא "יצירה מועצמת על ידי שליפה", או RAG. מה שעושה אותה הרבה יותר חכמה. וגם שולפת הרבה יותר מהירה ממני.
עכשיו, אני גדלתי בידיעה ש RAG זה סמרטוט. ופתאום הסמרטוט הזה מנצח את יכולות החירטוט המפוארות שלי. שלא לאמר שכל תוכניותיי להתבטלות ארוכת-טווח בעבודה פתאום נראו מעורערות משהו.
בקיצור – לא מתקמפל על הדעת!
מותר האדם מן התוכנה
ואכן זה לא התקמפל. כי בזאת מותר האדם מן התוכנה. התוכנה לא יודעת להתעצבן. אבל האדם, כלומר אני, יודע ועוד איך. אמרתי שאין מצב, והלכתי וקראתי את אותו ספעק עלום שאני כתבתי, והבנתי שכתבתי שם שטויות גמורות. והנה באה הגבינה, לקחה את השטויות שלי והפכה אותם לאמת צרופה. מה שנקרא – באגי הוצאו מהקשרם.
מרבה עצה מרבה תבונה.
ואז נפל לי הביטקוין. הבנתי שהבעייה היא למעשה הפיתרון. שהרי עם כל הכבוד לגבינות היוצרות והיצירתיות, הן עדיין מתבססות של כתבי הקוד-אש שארכי-טקטים שכמותי ממשיכים לכתוב.
וכך יצרתי לולאת ביטחון תעסוקתי. אני אבלבל את הגבינה, הגבינה תבלבל את שאר העולם (כולל אותי), ואז העולם יחזור אלי בשביל לפתור את התעלומה.
ולכן כל מה שעלי לעשות הוא להמשיך ולכתוב מסמכים מעורפלים, עתירי לוגיקה עמומה ומלאי סתירות פנימיות. ואז גם הגבינה לא תוכל להושיע, ועתידי מובטח לפרוגרמות רבות.
והמהנדס החכם אומר: מכונה בעלת בינה מלאכותית מספקת כדי לעבור מבחן טיורינג, ככל הנראה תהיה חכמה דיה על מנת לדעת להיכשל בו. (איאן מקדונלד)
פינת הקפה 
נפלא ממש. מתברר שכלל ה-GIGO (כבולעו כך פולטו?) הישן והוותיק עדיין רלוונטי. בהצלחה לשלב האבולוציוני הבא (כך טוענים כל מיני מומחים) להתמודד עם הבלגן שהשארנו לו ללמוד ממנו
אהבתיLiked by 1 person