לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת חֻקַּת – אָדָם נִיכָּר בְּקוֹדוֹ בָּאגוֹ וְדִּיבּוּגוֹ
כשם שאין תוכנתיהֵם שוות כך אין באגיהם שווים. וכשם שאין באגיהם שווים, כך אין תיקוניהם שווים.
כך אמרו בערך פעם חכמינו ראשוני ההיי-טק. אמנם הם דיברו על פרצופים ודעות, אבל זה מספיק דומה.
זהו שיעור חשוב שרצוי שכל חברי המגדר-הניהולי בתעשייתנו היקרה ילמדו ויפנימו. לא כל העובדים אותו דבר, ולכן גם הדרך בה מנהלים אותם צריכה להיות מותאמת. ומנהלת שלא מבינה את זה, או מבינה אבל לא מצליחה לבצע, עדיף לה ולעובדיה שתפנה את מקומה.
דוגמא מאלפת לכך ניתן למצוא בפרשת השבוע בסיפור הידוע, שכדברי השיר הידוע אף יותר – משה רבנו היכה בסלע ויצאו ממנו באגים.
למעשה יצאו ממנו מים, ולא באגים. אבל בהשאלה לעולמנו ההייטקיסטי, כפי שאדם בלי מים עלול להיפטר מן העולם, כך גם מפתח תוכנה בלי באגים לתקן עלול להיות מפוטר מן החברה. בקיצור העם דורש עבודה.
זו אינה הפעם הראשונה שמשה רבנו מוציא מים (או באגים) מן הסלע. ארבעים שנה קודם לכן, מיד לאחר קריעת ים סוף, גם אז כל אנשי הפרוגרמה מתלוננים שאין מה לעשות, וגם אז משה רבנו מכה בסלע, ויש מים ויש עבודה.
בפעם הראשונה הכל עובר בסדר גמור, אבל בפעם השנייה משה רבנו נענש. ולמה? ישנם הסברים רבים, אבל שניים מהם מבהירים את הנקודה. ראשית משה רבנו הצטווה לדבר אל הסלע, ולא להכות אותו. ושנית משה רבנו התעצבן על כל חברי הצוות וקרא להם "שמעו נא, חמורים!"
גם בפעם הראשונה, ארבעים ספרינטים אחורה, משה כעס והיכה, אבל לא נענש. למה?
כי אז החברה הייתה צעירה, וכל העובדים היו ג'וניורים. היה צריך לחנך אותם ולהכניס בהם משמעת ופרוססים וללמדם לקיים את התוכנה.
אבל עכשיו, כולם סיניורים, כולם בכירים, כולם יודעים את כל התוכנה כולה. כאן דרושה הנהגה אחרת. ניהול דרך דיבור ולא דרך דיבוג עצבני. גם המנהל ניכר באופן בו הוא מדבג את הבאגים הניהוליים שלו.
ואכן, התוצאה המיידית של התקרית, היא הודעה שבקרוב יהיה רי-אורג, ובמעבר הצפוי לקמפוס החדש בארץ כנען כבר יהיה מנהל חדש.
שבת שלום.
פינת הקפה 
אלוף
אהבתיאהבתי