לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים – מְקוֹדְדִים תִּהְיוּ
אחת הדילמות הקשות בתפקידה של ראשת צוות היא הכשרת ג'וניור חדש. מצד אחד, הצוות זקוק נואשות לידיים עובדות ומדבגות. מצד שני, מדובר בכאב ראש לא קטן: הג'וניור עדיין לא מספק תפוקה, והסיניורים צריכים "לשרוף" זמן יקר על חניכה והדרכה.
פרשת קדושים פותחת בציווי: "קדושים תהיו", אן בשפת ההייטק: מקודדים תהיו. לפני שצוללים לפרטים, מבהירים את החזון: המטרה היא שכולם יהיו מהנדסים מוכשרים ומוצלחים.
אבל איך מגיעים לשם? הפרשה מציעה כמה "פרוססים" של בן אדם לחברו שרלוונטיים תמיד, לר רק בעבודה.
"לפני עיוור לא תתן מכשול". אין שום עניין במשחקי פז"ם שגורמים לצעיר שבחבורה לטעות ולהתבזות סתם. ניסוי וטעייה הם אמנם חלק מהלימוד, אבל אין מצווה לשים מכשולים בכוונה תחילה.
"הוכח תוכיח את עמיתך". אם ראיתם ג'וניור שעושה טעות, אל תתנו לו "להתבחבש" שעות או לשבור את הבראנץ. ומי שמתעצל לסייע, אזי כל באג שייווצר ייחשב כאילו הוא עצמו עשאו, כפי שנאמר בהמשך הפסוק: "ולא תשא עליו חטא". האחריות היא עליך.
אבל השיעור הכי חשוב מגיע ממצוות מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה.
הג'וניור נחשב כמו "עני" בניסיון ובידע. ולכן הסיניורים מצווים להשאיר לו "מתנות": את כל המשימות הקטנות שהם שכחו, את הפיצ'רים הקטנים שלא הגיעו אליהם, או את התיעוד שהושאר ב"פאת" הקוד.
טעות נפוצה היא לא לסמוך על הג'וניור ולמנוע ממנו משימות אמיתיות לאורך כל הפרויקט. אבל הדרך היחידה להפוך עני לעשיר היא לתת לו לעבוד בשדה האמיתי. אסור לחכות שהתסכול יגבר. על כל אחד לזכור את היום הראשון בעבודה. שהרי כל הסיניורים היו פעם ג'וניורים, אך רובם לא זוכרים זאת.
"ואהבך לרעך כמוך" גם אם הקוד שלו עדיין לא מי יודע מה.
שבת שלום.
פינת הקפה 