לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת נֹחַ – אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹכְנָה
העבודה היא חיינו, והיא כן בשבילנו.
הרי האדם לעמל יולד, ותוכנה היא – ולעבוד ולהתפרנס אנחנו צריכים.
וגם נח נדרש לעבוד לאחר המבול. בסוף סיפור המבול ישנה הבטחה שמעתה והלאה לא יהיה דבר כזה עוד פעם:
"עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר, וקור וחום וקיץ וחורך ויום ולילה לא ישבותו".
אחרי השבר הגדול בפרוגרמה, ואחרי שהבוס הגדול פיטר כמעט את כולם וזרק לפח את כל מה שנעשה עד עכשיו, מתחילים מחדש. אבל מכאן ואילך, יש סדר. אין יותר בלאגן וצריכים לעבוד.
עד כדי כך, שבגמרא למדים מהפסוק הנ"ל שלגוי אסור לשמור שבת, כי הוא מצוּוֶה לעבוד. בלי שטיקים ובלי תירוצים (ובלי: אני עובד מהתיבה).
ויותר מזה. לא מספיק לעבוד, צריך לעבוד קשה ולהתאמץ. באותה הגמרא מסבירים את הביטוי "עובד אדמה" באופן הבא: אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה – יִשְׂבָּע לחם, ואם לא – לא ישבע!"
בקיצור צריך לעבוד, ולעבוד קשה.
אבל!
צריך לזכור דבר אחד חשוב. שהעבודה, חשובה ככל שתהיה, היא לא המהות של האדם ולא הזהות שלו. האדם הוא לא העבודה.
ממש בתחילת הפרשה, נח מכונה "איש צדיק". זאת אומרת שיש לו אמונה ומטרה בחיים. הוא לא עובד רק בשביל להרוויח כסף, והוא לא עובד רק כי הוא נהנה מהעבודה (למרות שזה חשוב מאוד), והוא לא עובד בשביל לעבוד.
הוא עובד בשביל לתקן את העולם ולשפר את עצמו ואת העולם.
בסוף הפרשה נח כבר לא מכונה "איש צדיק" אלא "איש האדמה". העיסוק שלו השתלט על המהות והזהות שלו. פתאום העבודה נהייתה המטרה. וזה כבר נהיה מסוכן ולא בריא. ובאמת מיד אחר כך מתחילים הסיבוכים והתקלות והקללות.
אגב, גם בסיפור מגדל בבל שמופיע בהמשך הפרשה התרחשה תופעה דומה. המדרש אומר שהפרוייקט היה כל כך חשוב, עד כדי כך שאם מהנדס היה נופל ומת, לא היו מצטערים, אבל אם הייתה נופלת להם לבינה (פיצ'ר בבבלית) היו בוכים ומצטערים.
זה מה שקורה כשסולם הערכים משתבש, הפרוסס קם על יוצרו, וכבר לא זוכרים בשביל מה אנחנו פה.
אז אמנם כולנו "איש הייטק", אבל תמיד לזכור שיש דברים חשובים יותר.
שבת שלום.
פינת הקפה 