לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת לֵךְ לְךָ – הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְבָּאג זְכוּת
יהי קוד חברך חביב עליך כשלך.
גם כשזה קשה. וגם שהקוד והכבוד של החבר הם לא מציאה גדולה.
כי, קצת כמו במשפחה, את השותפים לצוות לא אני בחרתי, אלא בחרו בשבילי.
ולא תמיד אפשר או צריך להחליף אותם. וצריך ללמוד ולהסתדר עם מה שיש.
אך לעיתים המצב נעשה לבלתי נסבל. באיזשהו שלב כבר נהיה קשה מאוד לעובד ביחד, והפרוייקט לא מסוגל להכיל את כולם. אז מה עושים?
מאברהם אבינו ניתן לראות שתי סוגי התנהגויות שונות עם עובדים בעייתיים, ועל שני המקרים מסופר בפרשת השבוע, זו והבאה אחריה.
ראשית יש את הסיפור של אברהם אבינו ולוט. שני הייטקיסטים מוצלחים, עם מעט ניסיון, אבל כבר הרבה אופציות. שניהם התעשרו מאוד מהקמת הסטארט-אפ בארץ כנען.
התעשרו והתקדמו עד כדי כך שלא נשאר מקום לשניהם. לכל אחד מהם חזון אחר ושיטות אחרות לניהול החברה.
במקרה הזה, למרות שאברהם אבינו היה יכול לנקוט בשיטה תקיפה יותר, הוא מחליט לוותר על חלק מתחומי האחריות שלו, ולעשות רי-אורג בחברה: הפרדת רשויות וסמכויות ואחריות.
אני פה ואתה שם.
כל אחד מטפל בפרוייקטים שלו בנפרד, בלי יותר מדי ממשקים והשפעות. אבל כן שומרים על קשר, ובהחלט באים לעזרת חבר כאשר הוא נקלע למשבר בין לאומי עם ארבעה מלכים עצבניים במיוחד.
לעומת זאת, בהמשך הפרשות מופיע הסיפור על הגר וישמעאל. כאן העסק הרבה יותר מסובך.
נראה שהבדלי התפיסות ומתודולוגיות העבודה גדולים מדי ולא ניתנים לגישור. אברהם אבינו עובד הצורה מסודרת. יש אמונה, יש חזון, כורתים בריתות. ואילו ישמעאל הוא בלגניסט לא קטן, כמו שנאמר עליו: "ידו בקוד, ויד כל בו".
הבחור פשוט לא מתאים לערכי החברה ולנורמות ולפרוססים שלה.
במקרים שכאלה אין ברירה אלא להיפרד, עם כל הקושי והצער שבדבר. וגם עם המחירים שעוד נשלם בעתיד מהתחרות האכזרית עם החברה המתחרה שישמעאל עתיד להקים.
אבל זה היה הצעד הנכון והמתבקש בשביל לשמור על החברה שלנו.
שבת שלום.
פינת הקפה 