אני לא פיצ'ר, אני באג! על שלב השאלה הזהה ושלב התשובה הזהה, עמימות קונסטרוקטיבית לעומת עמימות נוירולוגית ועל תיכנות מונחה עצבים בבית חולים.

רבים שואלים אותי, "מה יהיה?", ועל כך הפוסט הנוכחי. על כשרונו הנבואי המדהים של המהנדס החכם, ועל המנהלים החכמים. וכמובן, גם התשובה האמיתית והנכונה לשאלת המפתח – מה יהיה?

חוקים ועקרונות המסבירים את פעולת העובדים ועצלנותם, את הכוחות המופעלים עליהם, ויחסי עובד-מנהלת. פוסט ראשון הפורש את סודות ההייטק בפני קהל הקוראים, בעקבות גילוי עומק הבורות בכללי התכנות ההישרדותי בקרב מתכנתי ארצנו.

האם באמת כאשר התותחים רועמים המנהלות שותקות? על חשיבותו של המאבק המגדרי בצמיחת ההיי-טק כאן בארץ הקוד-אש. תזכורת לאפקט הקוברה – איך להפוך כל בעיה לגדולה הרבה יותר. ועוד תזכורת לאקסיומה הניהולית הבסיסית, הלא היא: " יש מנהלת - יש בעיות. כי אם אין בעיות, בשביל מה צריך מנהלת?". וגם: למה יונית לוי לא הגישה את המהדורה המרכזית? פוסט שלושת-רבעי ממוחזר, כמעט פוליטקלי-קורקט, אבל מאה אחוז מצחיק על מנהלות, מהנדסים ומה שביניהם.

ארבע קושיות ותשובה אחת על המזמור הידוע. תובנות נסתרות שנחשפו במהלך דיבוגו של הלהיט התורן שחורך את הרשתות האנטי-חברתיות. וגם קצת על לוגיקה עמומה וסיבתיות עמומה, ורמז ל "בעיות ההייטק וכיצד ניתן לפתור אותן". פוסט שכולו אומר דָּבְּגֶנִי.

לרגל חג מתן תוכנה, עשרת הכללים שעל כל מנהלת ומנהל חברי המגדר-הניהולי בפלג המזרח-תיכוני של תעשיית ההיי-טק פה בארץ הקוד-אש חייבים להכיר. החל מ"אנוכי המנהלת" ו"לא יהיה לך מנהל אחר על פני" וכלה ב"לא תענה" תשובות ברורות, ו"לא תגנוב" את הזמן בטונות של ישיבות מיותרות. חג שמח.

על הטרגדיה של נחלת הכלל, על מי נאמר במסכת אבות: "הפועלים עצלים והשכר הרבה", על פרדוקס הזמן העבוד וסוחרי העופות. פוסט פושר למדי על פשרן של פשרות.

אצלנו בהיי-טק דווקא כן כל יום פורים! קבלו פוסט מהפכני על המגדר-הניהולי, אפקט הקוברה וחוק היפוך המשימות. עוד מחשבות על "מהנדסים ממאדים ומנהלות מנוגה" ומה שביניהם. וגם על הרפורמה בהיי-טק ושתי בדיחות מוצלחות.

"תשים את הזה שמה, ותביא לי את הדברים מלמטה. אה! וגם תעשה מכונה" – מכירים את רשימת המטלות הביתית העמומה? אז ככה זה גם נראה בעבודה. על העמימות לסוגיה, מניפת התירוצים ושירת הארכי-טקטורה

אשה אחת אומרת לחברה שלה: "יש לי בעיה. לבעלי יש יום הולדת ואני לא יודעת מה לקנות לו מתנה, לא חסר לי שום דבר". ככה מתחיל הפוסט הכמעט פוליטיקלי-קורקט, על האקסיומה הניהולית הבסיסית ועל מערכת היחסים בין המנהלים לעובדיהם. וגם הכרזה לכל בָּאֵי הבלוג.