אני מאמין בניסים, למרות שאין בעל הקוד מכיר בניסו. תזכורת ל"שרדינ-באג" ועיקרון אי-הוודאות התוכנתי. פוסט לפורים עד דלא ידע בין ארור הבאג לברוך ה AI.

תנו לי את האומץ לשנות בתוכנה את מה שדורש שיפור, את הכוח לקבל את מה שכבר לא ניתן לשנות, ואת החוכמה להבדיל בין השניים.

פוסט מגזרי ומגדרי על שמירת תוכנה ושמירת שבת ועל ל"ט מלאכות התוכנה. וככה זה מתחיל: מְלָאכוֹת הַתּוֹכְנָה אַרְבָּעִים חָסֵר בָּאג: הַמְּתַכְנֵת וְהַמְּקוֹדֵד וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתּוֹב וְהַמְּקָמְפֶּל...

על סייבר פרפקציונליזם ובלוטת יותרת המוטיבציה, וד"ש מהצלם הסייבר-סטודנטיאלי. פוסט מלא טרוניות ועצבנויות על מקרי הקצה שבחיים ושבעבודה.

איך מדבגים מכונת קפה? על "עולם שכולו קוד", והאיש הכי חשוב בהיי-טק, ולמה הקוד תמיד גדל? החלק השלישי בטרילוגיית הקפה – טרגדיה של טעויות.

על קוד נטול קפאין, עיקרון הפעולה המינימלית ודחיינות מובנית. וגם, מה היה לניוטון לומר בנושא ואיך כל זה קשור לפינת הקפה האבודה. מהנדסים עייפים מייצרים קוד עייף!

"שישו ושמחו בשמחת תוכנה". על איך צריך לחגוג את סיומה של הפרוגרמה למרות שלא כל הבאגים תוקנו. וגם שני פיוטים לכבוד גמרה של תוכנה ותחילתה של פרוגרמה חדשה.

"מִנְעִי קוֹדֶךְ מִבָּאגִים וּקְבָצַיִיךְ מִקְּרִיסָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לְדִיבּוּגֶךְ בְּתוֹךְ הַבְּרַאנְץ' וְשָׁבוּ לְעֵבֶר פְּרוֹיֵיקְט. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְגִירְסָתֶךְ, וְשָׁבוּ בָּאגִים לְתִיקּוּנָם". הפטרת נחמה לתוכנה השבורה

על באגים מלאכותיים וקוד-רוויו אמיתי, ואיך הפכתי לשופט בעקבות שיטת הסניוריטי ההייטקיסטית. ולכבוד ה"פסוקו של קוד" המאתיים – "הפסוק הרנדומלי" באדיבות הגבינה המלאכותית.