#58 על הדרך

מי מפתח בקצב של שניים וחצי באגים לשעה? מתי הרמתי דגל לבן? ומאיפה נולדה המילה "פיצ'ר"?

"לא תאמין איזה מבצע היה", אמרה אשתי כשחזרה הביתה עמוסה בשקיות." היה שבעים אחוז הנחה לכבוד החגים, וזה חוץ מהארבעים אחוז שיש לי מהכרטיס של הקניון".

"אז מה? מאה ועשר אחוז הנחה, אה?! בסוף עוד שילמו לך כסף", אמרתי ורצתי לבדוק אם כבר חרגנו מהמסגרת אשראי החודשית.

"לא, אבל על הדרך, קניתי גם ארנק חדש" (כן, גם בפוסט הקודם היא קנתה ארנק, אבל זה היה ממש מזמן…)

ה"על הדרך" הזה הדליק לי נורית אדומה, או ליתר דיוק פרוז'קטור אדום בוהק.

אני שונא שעושים לי את ה"על הדרך" הזה, לא בבית ובעיקר לא בעבודה. בבית זה עוד בקטנה. על הדרך תעבור בסופר, ואולי גם תחזיר את הילדה מהחוג, ועל הדרך תביא את החבילה ששוב מחכה במכולת נידחת בקצה השני של העיר, איפה שאף פעם אין חניה. ממש ויה דולורוזה.

אבל בעבודה יש סדר, יש משמעת, וכן, יש תוכנית עבודה מסודרת. יש דרך, ויש אפילו אבני דרך, מייל-סטונס בלע"ז. ומה שאין, או לפחות לא אמור להיות זה קיצורי דרך.

ובאמת אין קיצורי דרך, יש רק "על הדרך". מכירים את התופעה הזאת שברגע שהמייל-סטון הקרוב נדחה, מסיבות סופר מוצדקות בעליל (דהיינו, כלום לא עובד), מיד צצים להם כל מיני אינטרסנטים ופונקציונרים למיניהם עם תפקידיהם הלא-טכניים להחריד, ועטים על ההזדמנות כמוצאי שלל רב.

"תשמע, אם כבר הפרוייקט נדחה בחודש, אז אולי תוכל להוסיף את הפיצ'ר הקטנטן הזה. זה משהו שמחכה כבר המון זמן, ועכשיו יש הזדמנות להכניס אותו סוף סוף".

לך תסביר למר מנהל-אחראי-על-קשרי-לקוחות-שכל-בקשה-שלו-היא-סופר-חשובה, שיש סיבה שהפיצ'ר הקטנטן מחכה כבר המון זמן בתור. והאמת שחבל שלא העיפו אותו מהתור לכל הרוחות והפרוייקטים. כי אפשר להגיד הרבה דברים על הפיצ'ר הקטנטן הזה. שהוא מיותר, ושהוא מסובך, ועובדה שעד עכשיו הסתדרנו בלעדיו ולא קרה שום דבר. אבל מה שבטח אי אפשר להגיד עליו זה שהוא קטנטן, אפילו לא בינוני. אבל לך תסביר לבן אדם שאין טיפת קוד בשכלו.

אז אתה פונה למנהלת צוות הפיתוח בתקווה שאולי היא תצליח לשנות את רוע הגזרה בנימוקי חוסר יכולת, כח אדם, או סתם מצברוח על הפנים. קדחת. נפלת על ההיא שעדיין לא נשחקה ויש לה שאריות מוטיבציה. לא רק שהיא לא מתנגדת. היא אפילו מסבירה לך, כמה זה פשוט לממש את העסק הזה, וזה בכלל לא מאמץ, ובאמת הגיע הזמן לעשות איזה רי-פקטורינג באזור, שזה ברמת העיקרון רק לעשות קצת סדר בקוד, ובפועל זה לחרבן את כל הפרוגרמה. או בקיצור היא כבר אמרה לג'וניור שהתחיל לעבוד כאן רק לפני שבוע להתחיל לקודד את הפיצ'ר בקצב מדהים של שניים וחצי באגים לשעה.

ברוב יאושך אתה פונה לארכי-טקט. הלא הוא ותיק ובעל נסיון, למוד קרבות וישיבות חסרות תוחלת ויודע איך למצוא בעיות ובעיקר איך להמציא בעיות. הוא בוודאי יוכל לקבור את העסק, או לפחות לדחות אותו עד שהמסמך יהיה מוכן, כלומר תנסה עוד שבועיים, כלומר אף פעם.

אבל גם כאן נכונה לך אכזבה. מסתבר שהאדון הארכי-טקט זיהה בפיצ'רון החביב הזדמנות לאיזה פטנט או שניים, ואולי אפילו פרזנטציה פוטנציאלית לכנס הסקיוריטי הבא (שבעזרת השם, החיסון והמנכ"ל החדש, יהיה בארצות הברית ולא בזום). אז הוא מיד מסביר לך, שמה פתאום, וזה מאוד חשוב. וכמובן שהארכיטקטורה הגנרית להפליא שהוא כתב לפני מתישהו תומכת בפיצ'ר, אז אפילו לא צריך לעדכן את המסמכים. זבנג וגמרנו.

גם מנהלת הפרוייקט המוכשרת קצרה ידה מלהושיע. היא אמנם מבינה על מה אתה מדבר, כי פעם, מזמן, גם היא הייתה מהנדסת. אבל זה היה מזמן, והחבר'ה מלמעלה ומלמטה ומהצדדים לחצו. וגם הוכיחו לה באותות ובמופתים, באנליזות ובאקסלים, שכאן מדובר במקרה הקלאסי של "פירות שתלויים נמוך" (יענו "Low Hanging Fruits"), וזה יהיה פשע נגד האנושות, או לפחות נגד הלקוחות לא לממש את זה עכשיו.

אני לא סובל את הפירות האלו. אני לא מומחה גדול לחקלאות, אבל לפי דעתי הפירות שתלויים נמוך, הם אלו שמקבלים הכי מעט שמש, והם הכי פחות בשלים. וזו ההגדרה המדויקת של הפיצ'רים האלה שדוחפים "על הדרך" – הם לא בשלים, דווקא מאלה אני הכי הייתי נזהר. המקום שנראה הכי מבטיח, דווקא הוא הכי מסוכן.

וכאן המקום אולי להזכיר את המקרים המצערים של אותם אלו שניסו לקטוף איזה פרי נמוך, ופתאום מצאו את עצמם תולשים ענף שלם, אם לא את כל העץ. בתי הקברות הוירטואליים מלאים בתוכנות שהוסיפו להם רק עוד "פיצ'ר קטן" ברגע האחרון, על הדרך …

אז הנפתי דגל אדום. איזו טעות. לך תדע שמבחינת המהנדסים תאבי האימפלמנטציה ותנועת חובבי הסיכון, דגל אדום משמעותו לא ים מסוכן וסכנת טביעה. מבחינתם דגל אדום זה בדיוק להיפך – זה ים מסוכן, זה אקשן, בשביל זה באנו לפה.

אז הנפתי דגל לבן. לא כניעה חס וחלילה. דגל לבן משמעותו הכל סבבה. הכל רגוע על פני המים. ומה שקורה מתחת לפני המים? את מי זה מעניין עכשיו.

לסיום, כל מה שנותר לי הוא לנקוט בצעד היי-טקי סטנדרטי, לקבוע ישיבה כמובן. כולם חוץ ממני, נביא הזעם, הסכימו שאין שום סיבה שלא לרוץ, שלא לומר לקפוץ, ובאבחת שורת קוד אחת או שתיים לקטוף את פירות הפיצ'ר הנמוכים. אני כמובן וידאתי שירשם בפרוטוקול לדראון עולם שאני אמרתי והזהרתי. לפחות אותי לא יוכלו להאשים אחר כך.

הישיבה הסתיימה מהר מאוד, כמו שכבר אמרו במועצת גדולי ההיי-טק: אמור מעט ועשה הרבה. אז באמת הם אמרו ממש מעט, ואחרי זה אנחנו עשינו הרבה. או-הו הרבה. הרבה זה מעט לעומת מה שהיה לנו. עד עכשיו אנחנו ממשיכים לתקן את הנזקים מהפירות האלו שתלויים כל כך נמוך, עד שהם שנהיו סלט פירות אחד גדול. לא סתם המילה פיצ'ר נגזרה מהמילה פיץ', כלומר אפרסק. כי זה בדיוק מה שנשאר אחרי שקוטפים פיצ'ר כזה, נמוכצ'יק. רסק אחד גדול.

אז בפעם הבאה שמישהו מבקש ממכם לעשות לו טובה "על הדרך", תגידו לו, תודה רבה אבל זה לא בדרך שלנו.

והמהנדס החכם אומר: בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו (מסכת מכות, דף י ע"ב)

[Photo by Kaboompics .com on Pexels.com]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s