לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת אֱמוֹר – מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים
כל תוכנית היא בסיס לשינויים – את זה לומדת כל מנהלת מוצר ביומה הראשון. אבל היכולת להפוך את השינוי לתוכנית עבודה חדשה? זו כבר אומנות הניהול. בפרשת השבוע, אנחנו פוגשים את ה"רואד-מאפ" (מפת הדרכים) המפורט ביותר בארון הספרים היהודי: לוח המועדים.
לכאורה, מדובר במערכת דטרמיניסטית וקשיחה. ישנם ספֶּעק-ים ברורים, כתבי הקוד-אש: פסח באביב, שופר בראש השנה, סוכות בט"ו בתשרי. הכל נראה כמו ארכיטקטורה סגורה שהוכתבה מלמעלה על ידי הנהלת החברה.
אך מתחת לפני השטח, התורה מעניקה את המפתחות דווקא למהנדסים בשטח. בפרספקטיבה הייטקיסטית, אפשר לקרוא לזה "קידוד החודש".
התורה מדגישה: "אלה מקראי קוד-אש אשר תקראו אותם במועדם". חז"ל דורשים מכאן עיקרון מדהים – "אתם" (אנשי בית הדין והמומחים) הם אלו שקובעים. אם החלטתם שצריך להוסיף יום, והחודש הבא יהיה בן שלושים יום – כך יהיה. אם החלטתם לעָבֵּר את השנה ולהוסיף חודש שלם כדי שפסח לא יגלוש לחורף – המציאות תתיישר לפי ההחלטה שלכם.
זהו המעבר הקלאסי מתוכנית עבודה תיאורטית שנקבעת שנים מראש לביצוע גמיש בפועל.
ההנהלה הבכירה מגדירה את ה"מה" (החגים והמצוות) ומסגרת זמן כללית, אבל הצוות הטכני וחברי הפרודקטריון אחראים על הדיוק הפרטני ועל קביעת המועד הסופי ברזולוציה של ימים. יש לנו סמכות להזיז "דרופים", להאריך ספרינטים ולהתאים את לוחות הזמנים למציאות המשתנה בשטח, ובלבד שנעמוד בדרישות הליבה כמו השבת, שהיא דרישה חד-משמעית מגבוה שבה אין לגעת ויהי-מה.
הלקח למנהלים ברור: אל תנסו לנהל כל בעיה מרחוק ולצפות כל תקלה מראש . תנו לצוותים את הסמכות לקדש (ולקודד) את הזמנים. כשהמהנדסים מבינים שהם לא רק מבצעים פקודות אלא הם אלו שיכולים גם לשנות את העיתים ולהחליף את הזמנים, רמת המחויבות למוצר עולה פלאים.
שבת שלום.
פינת הקפה 