לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת אֱמוֹר – מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים
כל תוכנית היא בסיס לשינויים – את זה לומדת כל מנהלת מוצר ביומה הראשון. אבל היכולת להפוך את השינוי לתוכנית עבודה חדשה? זו כבר אומנות הניהול. בפרשת השבוע, אנחנו פוגשים את ה"רואד-מאפ" (מפת הדרכים) המפורט ביותר בארון הספרים היהודי: לוח המועדים.
לכאורה, מדובר במערכת דטרמיניסטית וקשיחה. ישנם ספֶּעק-ים ברורים, כתבי הקוד-אש: פסח באביב, שופר בראש השנה, סוכות בט"ו בתשרי. הכל נראה כמו ארכיטקטורה סגורה שהוכתבה מלמעלה על ידי הנהלת החברה.
אך מתחת לפני השטח, התורה מעניקה את המפתחות דווקא למהנדסים בשטח. בפרספקטיבה הייטקיסטית, אפשר לקרוא לזה "קידוד החודש".
התורה מדגישה: "אלה מקראי קוד-אש אשר תקראו אותם במועדם". חז"ל דורשים מכאן עיקרון מדהים – "אתם" (אנשי בית הדין והמומחים) הם אלו שקובעים. אם החלטתם שצריך להוסיף יום, והחודש הבא יהיה בן שלושים יום – כך יהיה. אם החלטתם לעָבֵּר את השנה ולהוסיף חודש שלם כדי שפסח לא יגלוש לחורף – המציאות תתיישר לפי ההחלטה שלכם.
זהו המעבר הקלאסי מתוכנית עבודה תיאורטית שנקבעת שנים מראש לביצוע גמיש בפועל.
ההנהלה הבכירה מגדירה את ה"מה" (החגים והמצוות) ומסגרת זמן כללית, אבל הצוות הטכני וחברי הפרודקטריון אחראים על הדיוק הפרטני ועל קביעת המועד הסופי ברזולוציה של ימים. יש לנו סמכות להזיז "דרופים", להאריך ספרינטים ולהתאים את לוחות הזמנים למציאות המשתנה בשטח, ובלבד שנעמוד בדרישות הליבה כמו השבת, שהיא דרישה חד-משמעית מגבוה שבה אין לגעת ויהי-מה.
הלקח למנהלים ברור: אל תנסו לנהל כל בעיה מרחוק ולצפות כל תקלה מראש . תנו לצוותים את הסמכות לקדש (ולקודד) את הזמנים. כשהמהנדסים מבינים שהם לא רק מבצעים פקודות אלא הם אלו שיכולים גם לשנות את העיתים ולהחליף את הזמנים, רמת המחויבות למוצר עולה פלאים.
שבת שלום.
פינת הקפה 
שלום אודי
נהנה מאוד לקרוא את הדברים שלך
מצרף פה חמישה משפטים (תובנות) של מישהו שכתב במכתב פרישה (ציתת את אחד המנהלים שהוא העריץ) חשבתי שאולי חלק מזה יעניין אותך
“First best never comes, second best comes too late, give them third best to go on”, his version of the "cult of the imperfect” by Robert Watson-Watt (look it up, it was key to developing radar technology in time during WWII).
“You get 80% of the results by doing 20% of the work” (a version of the Pareto principle).
“Who’s in charge is context dependent” (once said during a company-wide presentation on that exact topic when his laser pointer failed and an IT person got up to fix it – “see, who’s in charge is context dependent” he said again pointing to the IT fellow)
“Work expands to fill the time available” (Parkinson’s Law – how many times has a meeting agenda concluded early and yet the discussions seem to continue anyway…).
“You don’t work for someone; you work with someone”. Dick treated everyone as a colleague and introduced us to customers as his colleague, even when he was the CEO.
אהבתיLiked by 1 person