על טעויות, פקקים ו"עדר של חמורים". איך עובד תרגיל "הרבי והעז" בגרסת הפרודקשן, ומה הקשר בין האלגוריתם של ה"וייז" לתרבות הארגונית שלנו?
על טעויות משלמים. את זה ידעתי כבר מזמן. אבל מה שלמדתי לאחרונה, זה שלא תמיד זו שטועה היא זו שמשלמת.
למעשה, נראה שבמקרים רבים, ובעיקר בתעשייתנו עתירת הקומבינות והפרוססים, בדרך כלל הטועים והמשלמים הם קבוצות נפרדות לגמרי.
הכל התחיל בעומדי באחד הפקקים הסמוכים למקום עבודתי, כאשר לפתע נעמד לשמאלי רכב שעקף באלגנטיות של גי"ט את כל התור של הפונים ימינה, ומתוכו החלה נהגת לנקוט בנפנופי ידיים סוערים, משל הייתה ארכי-טקט מצוי המחפש את מי להאשים, רק לא את עצמו. הבנתי.
ברגע של חולשה ביצעתי נוהל מלפפון ונתתי לגברת להידחף. ככה זה. על הטעות שלה, כל הטור שלנו צריך לשלם.
אבל כידוע לכל ג'וניור זב קובץ, מעשה אבות סימן לבנים ומעשה נהגות סימן לבאגים. ואכן לא חלפו אלא כמה ישיבות מיותרות, ולפתע, כבאג ביום פרודקשן, זה הגיע.
הארכי-טקט המצוי של הקבוצה המקבילה בארץ אחרת (שלא נזכיר את שמה), קבוצה הידועה יותר בכינוי "עדר של חמורים", שלח מייל חביב ובו הוא מודיע, קבל באג וחברה, כי הם לא יוכלו לבצע את מה שהם התחייבו כבר לפני שנה, אישררו לפני חצי שנה, והבטיחו שבטח ואין בעיה רק לפני שבועיים. עכשיו, פתאום – קדחת. הם לא יכולים, וזה מסובך ואין זמן ומה פתאום ובכלל. וכל זה יום לפני שמדלוורים את הגרסה הסופית ללקוחות. ולכו תחפשו את החברים שלכם. כלומר אנחנו החברים שלכם, ועכשיו אנחנו צריכים להציל להם את התחת. כי ככה זה. על טעויות משלמים וכו'.
זה היה לפני שבועיים וחצי. מאז אבדו עקבותיי ועקבות מקלדותיי. אפילו מיילים כמעט ולא שלחתי (אבל תשבץ היה, בכל זאת יש דברים שהם ידבג ובל יעבוד). שישה פתרונות שונים קמו ונפלו במהלך עשרת הימים הנוראים הללו. כל פתרון טוב מקודמו אך לא טוב מספיק. והכל כמובן מאה אחוז תוצרת הארץ. לפחות הטמבלים משם לא הפריעו.
עד שביום חמישי האחרון זה קרה. בישיבת הסנכרון היומית הודיע החמור התורן שאחרי שהם חשבו עוד קצת, הפעילו את חוק אי שימור ההחלטה פעם שנייה, אז הם יעשו מאמץ וכן יעשו את מה שהם הבטיחו שהם יעשו.
איזה תשואות הם קיבלו מכל שרשרת המנהלים הבכירה. שכוייח וקוד הכבוד והוכחתם שאתם מקצוענים. אה, וגם תודה לחבר'ה פה בירושלים שניסו לעזור. התגלמותו של עיקרון אי שוויון הקרדיטים.
יופי. הבנתם. ממש הרבי והעז. ולמי שלא מכיר את הסטורי החסידי הנ"ל, אז הנה הוא בקיצור:
מעשה בחסיד אחד, עני מרוד ומטופל בילדים קטנים, והרבה כאלה. נכנס החסיד לקדם פני רבו, וכה התבכיין: "רבי, קשה לי וצפוף לי ומחניק לי, ואין מקום לזוז בדירת החדר שלנו, וכל פרנסתי מעז אחת מסכנה. מה אעשה? "ענה לו הרב: "תכניס את העז לתוך הבית". ניסה החסיד להתנגד והסביר שבקושי יש מקום לו ולבני ביתו, אך הרב התעקש. לאחר כשבוע חזר החסיד לרב ואמר לו: "כבוד הרב, עשיתי ככל אשר ציוויתני והמצב עכשיו הרבה יותר גרוע". אמר לו הרב: "עכשיו תוציא את העז ותחזור אליי בעוד שבוע".
עשה החסיד כדברי רבו ולאחר שבוע שאלו הרב: "נו?" ענה לו החסיד: "עכשיו אחרי שהוצאנו את העז, פתאום יש המון מקום והבית מרגיש הרבה יותר מרווח".
אחלה תרגיל עשו החבר'ה האלה משם. הכניסו עז, הוציאו פאץ'. ממש מעז יצא מתוק.
אז התעצבנתי. וכשאני עצבני אני לא יכול לעבוד (גם כשאני רגוע אני לא ממש עובד, אבל זה נושא לפוסט אחר), אז הלכתי הביתה. ובעומדי בפקק המסורתי בכביש ה"מהיר", נוסע אפילו יותר לאט מהאוטומציה שלנו, לפתע תפס את עיניי שינוי במסך של ה"וייז". הצעה למסלול אחר. אם אני ארד מה"מהיר" בפנייה הקרובה ואסע דרך השכונות, אז אוכל לחזור לכביש המהיר בעוד איזה קילומטר וחצי, והתחכום הזה יעלה לי רק בתוספת של 14 דקות. אז עדיף שתישאר.
הבנתם? גם הוייז למד מהחמורים האלה, ועשה לי הרבי והוייז.
ואז נפל לי הטוקן (פעם הייתי כותב נפל לי הביטקוין, אבל אז הוא באמת נפל). למעשה אין כל הבדל בין האלגוריתם של הוייז לתרבות הארגונית (אשכרה "לובר" כמו שאומר ברקוני) ההייטקיסטית. שניהם גורמים לך להרגיש שאת מתקדמת במסלול הנכון ביותר כשבפועל את עומדת במקום שורפת אנרגיה ורק מקווה שאחרים יפסיקו להידחף לפניך.
והמהנדס החכם אומר: כמו ההיסטוריה, כך גם הפרוגרמה אדישה לאושרם או לסיבלם של כלי המשחק שלה. (ע"פ יובל נח הררי)
מתחת לקו: ואם בא לכם להעלות עוד קצת זכרונות, כי באמת מזמן לא כתבתי ואני לא מתחייב מתי תהיה הפעם הבאה. מוזמנים לעיין בפוסטים מאותו העניין ומאותו הבניין: איש הישר בעיניו יעשה, ותוכנת הבדיעבד, שמזכיר נשכחות מימי סערות הקפה.
עכשיו הדברים ברורים – הצוות של ה BIOS התתיעצו ברוב חוכמתם עם רבנים והפיקו מכך תועלת – קיבלו תשומת לב ופתרו בעיה קריטית, וגם הרגיזו אותך. אולי מה שאנחנו היינו צריכים לעשות זה לשבת יותר בפינת קפה :-).
אהבתיאהבתי