לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת וַיֵּרָא: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר
"הפרוגרמה מתקדמת בצעדי דיבוג איטיים המופרעים מדי פעם בקפיצות ענק", אמר פעם מהנדס חכם אחד.
את רוב היום שלנו, את רוב השבוע, ולמעשה את רוב הקריירה אנחנו מבלים בלשמור ולעשות ולקודד את הדברים הרגילים. אבל פעם בכמה זמן, פתאום מגיע משהו גדול. לפעמים זה באג גדול וקריטי. לפעמים זה פרוייקט חדש ומלהיב ולפעמים איזה רעיון ארכי-טקטוני מופלא, עם חזון אדיר מימדים ועתיר סיכונים, כולל פוטנציאל לחורבן הפרודקשן.
ברגעים כאלו, עולם ההייטק מתחלק לשני סוגים של אנשים, אלו שרואים את הסיכון ואלו שרואים את הסיכוי.
בפרשת השבוע מסופר על עקדת יצחק. אברהם ויצחק הולכים לעבר הלא נודע. חתיכת רי-פקטורינג עצבני שאת קודו מי ישורנו. אברהם אבינו מסתכל קדימה, והוא רואה מרחוק את היעד: "וירא את הפאץ' מרחוק". יש לו חזון. הוא גם מבין את הסיכונים והמחירים שהוא עלול לשלם. ובכל זאת הוא ממשיך קדימה. אבל חכמינו מספרים שרק אברהם אבינו ראה ואילו המלווים שלו, אליעזר וישמעאל, לא ראו דבר.
כי למעשה יש סוג שלישי של עובדים. יש את אלו שרואים סיכוי, ויש כאלו שרואים סיכון. אבל יש את אלה שלא רואים כלום. הם שקועים ביום-יום, ופשוט אין להם זמן לחזיונות על פיצ'רים רחוקים.
אברהם אבינו קולט את האנשים האלו. הוא מבין שאין להם את רוחב הפס הדרוש להכיל רעיונות גדולים כאלה. לך תסביר להם שעכשיו צריך להקריב ולטפס על המכשול הגבוה, וההצלחה אינה מובטחת. כל מה שהחבר'ה האלה רואים זה הר גבוה בלי ווי-פיי ופינת קפה.
וזה בסדר גמור. דרך החתחתים מלאת הבאגים והקריסות לא מתאימה לכל אחד. ולכן אברהם אומר למלווים שלו: "שבו לכם פה עם החמור". התפקיד שלכם הוא להמשיך ולשמור על החמור, על החומר שכבר יש לנו. שלא ילך לאיבוד. בזמן שהארכי-טקטים וכמה מהנדסים הרפתקנים מטפסים על הרי ההבטחות והחזיונות, מישהו צריך לוודא שהעסק ממשיך לדפוק. כי בניגוד לאברהם אבינו, אצלנו מדי פעם (או קצת יותר מזה) קורה שהרעיונות המופלאים שלנו נגמרים בקוד ענות חלושה ובענן של באגים.
אז בפעם הבאה שיש לכם איזה רעיון מבריק לאיזו אופטימיזציה שחבל על הזמן, אל תתעצבנו (לפחות לא יותר מדי) על אלו שלא זורמים איתכם. הם אלו שמוודאים שיהיה לכם לאן לחזור כדי שתוכלו להתחיל לטפס שוב.
שבת שלום.
