לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה: אֱמֹר הַרְבֵּה וְדַבֵּג מְעַט
"כשאתה צריך לדבג, תדבג. אל תדבר!", אמר פעם מכוער אחד במערבון ישן.
אחד הטיפוסים השנואים והמעצבנים ביותר בתעשייתנו עתירת הברדק והקומבינות הם אותם מהנדסים שמדברים הרבה ומדבגים מעט.
אין הכוונה לחברות המגדר הניהולי, אשר את כל מהותן ניתן לסכם בציווי "ידבר ובל יעבוד". מהן אין ציפיות לדבג (וע"ע בפשקוויל הידוע "מהנדסים ממאדים ומנהלות מנוגה").
אלא הכוונה היא לאותם ארכי-טקטים ומפתחים שמבטיחים ניסים ונפלאות אבל כאשר מגיע רגע האמת נעלמים להם בקול ענות חלושה בנבכי הפרוסס.
פרשת חיי שרה מציגה לנו שתי דוגמאות למהנדסים שכאלו. שניהם מצויים עמוק ב"אומנות החירטוט", מצטיינים בפרזנטציות מרשימות , אבל נופלים חזק באשכרה לדלוור, לדבג ולמרג'ג'.
בתחילת הפרשה אברהם אבינו מבקש לקנות חלקת קבר עבור שרה אשתו. עפרון החיתי, באצילות מזויפת של ארכי-טקט שממציא עוד פתרון לבעיה שלא קיימת, מצהיר קבל עם וחברה: "השדה נתתי לך… בעיני בני עמי נתתיה לך". בפרזנטציה, הכל בחינם, מימוש קל ופשוט, רק תוריד, תקמפל ותריץ. אבל כשמגיעים לת'כלס, פתאום מופיעה האג'נדה האמיתית: "ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא". פתאום החינם והפשוט הופך לחוב טכני (ופיננסי) עצום, כסף עובר לסוחר. אגב, לעומתו, שאר בני חת, המהנדסים הפשוטים של הפרשה, לא מקשקשים בכלל. הם פשוט מאשרים את הרי-פקטורינג ומוכנים לגשת לעבודה בלי חוכמות, ולכן הם זוכים להיות מוזכרים לשבח עשר פעמים.
בהמשך אנחנו פוגשים את לבן הארמי, אח של רבקה אימנו, ההייטקיסט ההישרדותי שכבר שנים לא כתב קוד, לא קרא קוד, ובכלל לא זוכר מה זה קוד.
לבן מדגים לנו התנהלות חלקלקה, ניצול הזדמנויות אופורטוניסטי להפליא ומימוש על עיקרון אי שוויון הקרדיטים. הוא רואה את הזהב והצמידים על ידיו של אליעזר עבד אברהם שמעוניין באחותו רבקה, מריח שיש פה פרוייקט עם המון כסף, כולל אפשרות לכמה ביזנס טריפ על חשבון העבודה. הוא מיד רץ החוצה ודופק נאום: "בוא ברוך ה'… ואנוכי פיניתי הבית ומקום לגמלים". או במילים שלנו, אני מרים את הפרוגרמה וכל התשתיות עלי.
אבל בפועל, מי פורק את הגמלים ונותן להם תבן ומים? אליעזר בעצמו. בפגישות ההתנעה של הפרוייקט הכל היה נראה נהדר, אבל בסביבת הפרודקשן הלקוח נשאר להתעסק עם הגמלים לבד.
המשותף לשני ההייטקיסטים עפרון וללבן הוא לא רק עצלנות, אלא גם (ואולי בעיקר) חוסר יושרה מובנה. הם בעלי אג'נדה סמויה של קידום אישי על גבו של הפרויקט ועל גבם של אחרים. הם ידחפו טכנולוגיה מיותרת או ייקחו לעצמם קרדיט בישיבות הנהלה, אבל כשייפלו השרתים – זה אליעזר העבד שייכנס מרחוק וידבג את הלוגים.
החיים בפרודקשן דורשים מאיתנו להעריך את אלו שאומרים מעט ועושים הרבה. את אלו שמדבגים ולא את אלו שמדברים. אז בפעם הבאה שמישהו מבטיח לכם שהאינטגרציה היא עניין של אפס מאמץ ושהוא "כבר הכין מקום לגמלים" – תבדקו היטב את תג המחיר הנסתר.
שבת שלום.
