האם הפרוגרמה נבנתה ביום אחד? לאן מובילות כל הדרכים בסוף הספרינט? מה משפריצות המזרקות בפיאצות של הארכי-טקטורה? ולמה תמיד כדאי לחצות את הפרוסס רק בירוק?
הייתי בפריס וגם ברומא. בפריס לפני כמה שנים, אבל ברומא ממש לפני כמה ימים. נו, מה אומר ומה אמרג'ג', הרגשתי כמו בבית. או יותר נכון, כמו בעבודה. ברומא התנהג כהייטקיסט. זה בדיוק אותו דבר.
אז חשבתי לעצמי, למה שלא כולם יהנו מאווירה רומאית משהו, לפחות בין עוד ישיבה לעוד מייל מיותרים למדי.
הפרוגרמה לא נבנתה ביום אחד
רומא לא נבנתה ביום אחד וגם הפרוייקט שלנו לא. אמנם היום בעידן הגבינות המלכותיות אפשר בהחלט לקצר תהליכים, אבל כל הייטקיסטית ממוצעת (כלומר אחת שכבר עובדת פחות אבל מרוויחה הרבה יותר) יודעת שכל פרוייקט בנוי על הריסות הפרוייקט שקדם לו.
אולי פעם, לפני אלפיים ספרינטים מישהו בנה כאן משהו חדש. אבל מאז ועד היום, כל מה שאנחנו עושים זה רק לשבור את מה שתקין, ולתקן את מה ששברנו. בדיוק כמו ברומא. שום בנין חדש לא נבנה שם כבר כמה מאות שנים. הכל מתבסס על אותה תשתית רקובה שכבר אף אחד לא מבין למה וכמה ואיך. ורק מתקנים ומשפצים כל הזמן. חצי מהרחובות והפיאצות סגורים לשיפוצים, והחצי השני רק ממתין לבאג הבא שיופיע.
כל הדרכים מובילות לדיבאג
כל הדרכים מובילות לרומא. באמת? אני לא כל כך בטוח לגבי הביטוי הזה. ואם אדייק יותר, אני יודע שהוא לא נכון. עובדה שעכשיו אני כאן בחזרה. אז מה? למי זה משנה. זה יופי של ציטוט, נשמע נהדר ומתוחכם ומתקבל יפה אצל הקליינטים. בדיוק כמו להגיד "בטח, זה פיצ'ר קטן, אני רק משנה פה פונקציה אחת. לא יותר משעתיים וזה נגמר".
בקיצור, זוהי התמצית של "אומנות החירטוט". לא משנה המהות, לא משנה שאין שום דאטה שמוכיח את נכונות הטענה. כל עוד זה נראה טוב ומחורטט בביטחון, נלך על זה. ובסוף, הרי זה לא באמת משנה באיזו דרך נבחר לממש את הפיצ'ר, כל הדרכים מובילות לדיבאג.
לחם ופיצ'פוצ'ים
לחם ושעשועים, כמו שאמר המשורר הרומאי יובנאליס, זה מה שהחזיק את האימפריה הרומאית בחיים למשך זמן רב ומנע את התקוממותם של האזרחים. פינוקים וקרבות אכזריים ומדממים.
נו. אני מניח שאת זה קל להבין לבד. פינוקים לא חסרים בתעשייתנו היקרה (למרות שאפשר יותר), העיקר שהעבדים, כלומר העובדים, לא יעזבו.
וקרבות אכזריים ומדממים? תצטרפו לאחת מישיבות הארכי-טקטורה או ישיבת הפרוגרמה השבועית ותראו מה זה קרב אכזרי, שלעומתו קרבות הגלדיאטורים בקולוסיאום נראים כמו גן ילדים. לפחות בקולוסיאום, הקיסר היה מכריע לחיים או למוות, אבל אצלנו ההחלטה היחידה שמתקבלת היא שצריך עוד ישיבה.
הגם אתה, בלו-טות'?
ובמסגרת האווירה המלחמתית, צפיתי מלמעלה על מקום הירצחו של הדירקטור הגדול יוליוס קיסר, וחשבתי לעצמי שאכן זה סופו של כל דירקטור, בסוף אחד המנהלים הזוטרים תוקע לו סכין בבאג.
אבל המלחמות הן לא רק בין אנשים. כפי שהאימפריה הרומית נלחמה באימפריות ועמים אחרים, גם בהייטק יש מלחמות בין הטכנולוגיות השונות. וגם כאן המלחמות הן יצריות ומלאות תככים ובגידות. אחרת איך אפשר להסביר שדווקא באמצע הישיבה הכי חשובה שלי, בה אני מציג קבל עם וחברה את הארכי-טקטורה המופלאה שלי שתפתור אל כל הבעיות במחי דיאגרמה אחת, דווקא אז האוזניות האלחוטיות שלי שבקו חיים. הגם אתה, בלו-טות'?
ארכי-טקטורה קלאסית
כיון שלצערי (ויותר לצערם הרב של המהנדסים) אני חבר ותיק בשבט הארכי-טקטים המצויים מזה סך שנים, הפניתי את תשומת לבי לתחום הארכי-טקטורה בו אני עוסק לכאורה.
מה גם שכידוע רומא היא מקום מושבו של קוד רוממותו הארכי-ארכי-טקט הראשי. ואכן לא התאכזבתי. כל העיר מפוצצת בארכי-טקטורות קלאסיות, ניאו-קלאסיות ונאורות עד כאב.
וגם הארכי-טקטים, ירום-קודָם, יושבים להם אחר כבוד מוקף בספֶּעקים הקדושים ובאינספור דיאגרמות שמשפריצות זרמים של באגים לכל עבר בכל פיאצה מזדמנת. כאשר ברחבי הפרוגרמה מסתובבים להם כהני הפרודקטריון, מפיצים את תוכנתם בכנסיות הבירוקרטיה והיכלי הפרוסס. אכן ארכי-טקטורה קלאסית. הרגשתי כמו בבית.
שקיעתה ונפילתה של הפרוגרמה הרומית
רומא לא נחרבה ביום אחד, אבל אני כן כמעט נדרסתי ביום אחד. כי הארכי-טקטורה אולי קלאסית אבל המימוש. אוי המימוש. לא יודע למי יצא פה לנהוג ברומא, אבל אפילו בתור נוסע הבנתי מהר מאוד ששם הומצא הפתגם שרמזורים ותמרורים הם המלצה בלבד, וחציית כביש משולה למשחק רולטה, שלא לדבר על האופנועים.
גם על מדרכות לא ממש שמעו שם, והכל חצי מרוצף בשברי אבנים שרק מנסים לגרום לך למעוד.
אז בעודי עומד כמו טמבל על חצי מדרכה וממתין שהרמזור יתחלף לירוק בזמן שליגיון רומאים שלם חוצה את הצומת באדום, חשבתי לעצמי שאלו בדיוק ההייטקיסטים שלנו, שקוראים את כתבי הקוד-אש, מקבלים משימות מהמנהלות ואז עושים מה שהם רוצים.
אבל ברומא התנהג כמו רומאי, אז בסוף נשברתי וגם אני עברתי באדום. ודווקא אז כמעט נדרסתי.
כי אמנם הפרוגרמה לא נחרבה ביום אחד, אבל כל יום היא נחרבת קצת יותר.
והמהנדס החכם אומר: כמו רומא, גם הפרוגרמה לא נחרבה ביום אחד, אבל זה לא אומר שלא ניסינו.
