לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת: אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדֵל בַּתּוֹכְנָה וְעֲמָלוֹ בַּתּוֹכְנָה
התמדה היא העבודה הקשה שעושים לאחר שמתעייפים מהעבודה הקשה שכבר נעשתה, אמר פעם אמריקאי. בכל חברה יש את הטאלנטים שמתבלטים מעל כולם. הם תמיד יממשו את הפיצ'רים הכי נוצצים, יקראו להם לדבג את תקלות הפרודקשן הכי קריטיות והשם שלהם תמיד יהיה באוויר
אבל יש גם כאלה שעובדים בשקט ובהתמדה, בלי הרבה רעש וצלצולים. בלי דרמות, הם פשוט מספיקים הרבה יותר. הרבה יותר קוד, והרבה יותר יציב. כזה היה יצחק אבינו, שפרשת תולדות היא הפרשה "שלו".
ישנם הבדלים גדולים מאוד בין יצחק אבינו לשני האבות האחרים. אצל אברהם ויעקב, ישנן פרשיות שלמות עם עתירות אקשן. אצל אברהם יש מלחמות, ורעב ובריתות מלאות פירוטכניקה. ואצל יעקב גם לא חסר צרות עם האח ועם החותן ובעיקר עם הילדים. שניהם נאלצו לעזוב את הארץ, חוו סכסוכים משפחתיים משמעותיים והחליפו "קידומת" (שמותיהם שונו לאברהם וישראל). אבל יצחק אבינו? יצחק היה נאמן לאותו מקום עבודה. הוא לא פזל הצידה ולא חיפש רילוקיישן. אותה אישה, אותה עבודה, שנה אחרי שנה.
יפה גם לראות שבניגוד לאברהם ויעקב, שהסיפורים עליהן מלאים בהתגלויות ונבואות מסעירות, ליצחק כמעט אין חלומות גרנדיוזיים. לכאורה ליצחק אין חלומות. טוב לו איפה שהוא נמצא, והוא לא מחפש דברים אחרים. אפילו שמו נשאר יצחק לאורך כל הדרך.
הדבר בא לידי ביטוי גם בעבודה. אברהם ויעקב היו רועי צאן. זה תפקיד שבהגדרתו מחייב הרבה תנועה ותזוזה ושינויים. לעומתם יצחק אבינו היה עובד אדמה. הוא השתקע במקום. התמקצע בתחום שלו (ואפילו חפר בארות) ולא עדכן את הפרופיל בלינקד-אין בשביל להחליף עבודה כל שנתיים או לחפש את הטכנולוגיה החמה הבאה. וההתמדה הזו השתלמה לו, כמו שמסופר בפרשה "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים". על כל שעת השקעה, פי מאה תפוקה. בלי להשתולל ובלי לחפש את האתגר הבא.
בכל חברת היי-טק יש אברהמים ויעקבים – יזמים ומפתחים תזזיתיים שרצים קדימה. אבל ארגון בריא צריך לא מעט יצחקים. אותם מהנדסים שפשוט באים ל"עוד יום במשרד", מתקתקים עבודה, מתחזקים את התשתיות ומוודאים שהכל יציב. ברוב המקרים דווקא העובדים האלו הם עמוד השדרה האמיתי של החברה והם אלו שצרכים להיות מוערכים על ידי המנהלות שלהם.
אשרי מי שגדל בתוכנה ועמלו בתוכנה, ועושה נחת רוח למנהלו.
שבת שלום.
